傳統與誡命
1有幾個法利賽人和律法教師從耶路撒冷來質問耶穌： 2「為什麼你的門徒吃飯前不行洗手禮，破壞祖先的傳統呢？」
3耶穌回答說：「為什麼你們拘守傳統而違背上帝的誡命呢？ 4上帝說，『要孝敬父母』，又說，『咒罵父母的，必被處死。』 5你們卻說，『人如果把供養父母的錢奉獻給上帝， 6他就不必供養父母。』你們這是用傳統來廢掉上帝的誡命。 7你們這些偽君子，以賽亞指著你們說的預言一點沒錯，
8『這些人嘴上尊崇我，
心卻遠離我，
9他們的教導無非是人的規條，
他們敬拜我也是枉然。』」
10耶穌召集了眾人，對他們說：「你們要聽，也要明白。 11入口的東西不會使人污穢，從口中出來的才會使人污穢。」
12門徒上前對祂說：「你知道嗎？法利賽人聽見你的話很反感。」
13耶穌回答說：「凡不是我天父栽種的都要被連根拔起來。 14隨便他們吧！他們是瞎眼的嚮導。瞎子給瞎子領路，二人都會掉進坑裡。」
15彼得對耶穌說：「請給我們解釋一下這個比喻。」
16耶穌說：「你們還不明白嗎？ 17豈不知入口的東西都是進到肚子裡，然後排泄到廁所裡嗎？ 18可是，從口中出來的乃是發自內心，會使人污穢。 19因為從心裡出來的有惡念、謀殺、通姦、淫亂、偷盜、假見證和毀謗， 20這些東西才使人污穢。不洗手吃飯並不會使人污穢。」
迦南婦人的信心
21耶穌從那裡退到泰爾和西頓境內。 22那地方有個迦南的婦人前來大聲懇求耶穌：「主啊！大衛的後裔啊！可憐我吧！我的女兒被鬼附身，受盡折磨！」 23耶穌卻一言不發。門徒上前求祂說：「請讓她走吧！她老是在後面喊叫。」
24耶穌說：「我奉差遣只是來尋找以色列家迷失的羊。」
25那婦人上前跪下，說：「主啊！求你幫幫我吧！」
26耶穌答道：「把兒女的食物丟給狗吃，不合適。」
27婦人說：「主啊，沒錯，可是狗也吃主人飯桌上掉下來的碎渣呀！」
28耶穌說：「婦人，你的信心真大！我答應你的要求。」就在那一刻，她女兒就好了。
耶穌使四千人吃飽
29耶穌離開那裡，來到加利利湖邊，上了山，在那裡坐下。 30大群的人把瘸子、瞎子、殘疾的、啞巴及許多別的病人帶來，放在祂腳前，祂就治好了他們。 31大家看見啞巴說話，殘疾的復原，瘸子走路，瞎子看見，都很驚奇，就讚美以色列的上帝。
32耶穌把門徒召集過來，對他們說：「我憐憫這些人，他們跟我在一起已經三天，沒有任何吃的。我不願讓他們餓著肚子回去，以免他們在路上體力不支。」
33門徒說：「在這荒野，我們到哪裡找足夠的食物給這麼多人吃呢？」
34耶穌問：「你們有多少餅？」
門徒答道：「七個，還有幾條小魚。」
35耶穌便吩咐大家坐在地上。 36祂拿著那七個餅和幾條魚祝謝後，掰開，遞給門徒，門徒再分給大家。 37大家都吃了，並且吃飽了，剩下的零碎裝滿了七個筐子。 38當時吃飯的，除了婦女和小孩，共有四千男人。 39隨後，耶穌叫眾人散去，自己坐船去了馬加丹地區。
1יום אחד הגיעו מירושלים מספר פרושים וסופרים כדי לחקור את ישוע.
2”מדוע תלמידיך אינם מקיימים את המסורת היהודית העתיקה?“ דרשו לדעת. ”מדוע תלמידיך אינם נוטלים את ידיהם לפני האוכל?“
3השיב להם ישוע: ”ומדוע עוברת המסורת שלכם על מצוותיו של אלוהים? 4למשל, כתוב בתורה:15.4 טו 4 שמות כ 12, כא 17 ’כבד את אביך ואת אמך… ומקלל אביו ואמו מות יומת!‘ 5-6אולם אתם אומרים שמותר לאדם להתעלם מצרכי הוריו העניים, אם ייתן ’לעבודת האלוהים‘ את מה שיכול היה לתת להם. וכך אתם מפרים את מצוותו של אלוהים, כדי לקיים מסורת וחוקים שהומצאו על־ידי בני־אדם. 7צבועים שכמוכם! הנביא ישעיהו תיאר אתכם נכונה כשאמר:15.7 טו 7 ישעיהו כט 13
8’ניגש העם הזה בפיו,
ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני;
9ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה‘. “
10ישוע אסף סביבו את הקהל ואמר: ”הקשיבו לדבריי והשתדלו להבינם: 11מה שמטמא את האדם זה לא מה שנכנס לפה אלא מה שיוצא מהפה – זה מטמא את האדם!“
12תלמידיו באו אליו ואמרו: ”בדבריך אלה העלבת את הפרושים!“
13ישוע השיב להם: ”כל צמח שלא נשתל על־ידי אבי – ייעקר. 14התעלמו מהם; הפרושים אינם אלא מורי־דרך עיוורים המדריכים עיוורים אחרים, ובסופו של דבר יפלו כולם יחד לתוך בור!“
15שמעון פטרוס ביקש מישוע שיסביר למה התכוון באמרו שאנשים מטמאים את עצמם ממה שיוצא מן הפה.
16”האם אינך מבין?“ שאל אותו ישוע. 17”האם אינך רואה שכל מה שאתה אוכל עובר דרך מערכת העיכול ויוצא שוב החוצה? 18אולם מילים רעות יוצאות מתוך לב רע ומטמאות את האומר אותן. 19כי מתוך הלב יוצאות מחשבות רעות, מעשי רצח, ניאוף, זנות, גניבה, שקר ורכילות. 20דברים אלה הם המטמאים את האדם. אכילה ללא נטילת ידיים אינה מטמאת את האדם.“
21ישוע עזב את האזור ההוא והלך אל אזור צור וצידון.
22אישה כנענית שגרה שם באה אל ישוע והתחננה: ”אדוני, בן־דוד, רחם עלי! שד אחז בבתי והוא מענה אותה ללא הרף.“ 23אולם ישוע לא ענה לה – אף לא מילה אחת. תלמידיו ביקשו ממנו לגרש אותה: ”אמור לה ללכת מכאן, כי היא מציקה לנו כל היום בתחינותיה.“
24”נשלחתי אל צאן האובדות של בית ישראל בלבד“, אמר ישוע לאישה. 25אולם האישה נפלה לרגליו ושוב ביקשה: ”אדוני, עזור לי!“
26”אין זה צודק לקחת את לחמם של הילדים ולהשליכו לכלבים“, ענה לה ישוע.
27”נכון, אדוני,“ השיבה האישה, ”אבל גם לגורי הכלבים מותר לאכול את הפירורים שנופלים מעל שולחן אדוניהם.“
28”אישה,“ אמר לה ישוע, ”יש בך אמונה רבה, ולכן תתמלא בקשתך.“ באותו רגע בתה נרפאה.
29ישוע חזר לכינרת, עלה על גבעה והתיישב שם. 30ההמונים הביאו אליו פיסחים, עיוורים, בעלי־מום, אילמים וחולים אחרים, הניחו אותם לפניו, והוא ריפא את כולם. 31כאשר העם ראה את האילמים מפטפטים בהתרגשות, קטועי האיברים מקבלים איברים חדשים, נכים קופצים ורוקדים והעיוורים מביטים סביבם, נדהמו ושבחו את אלוהי ישראל.
32לאחר מכן קרא ישוע לתלמידיו ואמר: ”אני מרחם על אנשים אלה; הם נמצאים אתי כאן שלושה ימים, ולא נשאר להם מה לאכול. אינני רוצה לשלוח אותם רעבים, כי הם עלולים להתעלף בדרך.“
33”מאין נשיג במדבר הזה מספיק אוכל לכל ההמון?“ שאלו התלמידים.
34”כמה ככרות לחם יש לכם?“ שאל אותם ישוע. ”שבע,“ ענו, ”וכמה דגים קטנים.“
35ישוע ציווה על העם לשבת על הארץ, 36לקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים, הודה לאלוהים עליהם, חילק אותם למנות ונתן לתלמידים, כדי שיגישו ליושבים. 37-38אכלו לשובע (כארבעת־אלפים איש לא כולל נשים וילדים), כאשר אספו את השאריות הם מילאו שבעה סלים!
39לאחר מכן שלח ישוע את האנשים לביתם, והוא עצמו עלה לסירה ושט למגדל.
