耶穌降生伯利恆
1那時，凱撒奧古斯都頒下諭旨，命羅馬帝國的人民都辦理戶口登記。 2這是第一次戶口登記，正值居里紐任敘利亞總督。 3大家都回到本鄉辦理戶口登記。 4約瑟因為是大衛家族的人，就從加利利的拿撒勒鎮趕到猶太地區大衛的故鄉伯利恆， 5要和已許配給他、懷著身孕的瑪麗亞一起登記。 6他們抵達目的地時，瑪麗亞產期到了， 7便生下第一胎，是個兒子。她用布把孩子裹好，安放在馬槽裡，因為旅店沒有房間了。
牧羊人和天使
8當晚，伯利恆郊外有一群牧羊人正在看守羊群。 9忽然，主的天使向他們顯現，主的榮光四面照著他們，他們非常害怕。 10天使對他們說：「不要怕！我告訴你們一個有關萬民的大喜訊， 11今天在大衛的城裡有一位救主為你們降生了，祂就是主基督！ 12你們將看見一個嬰孩包著布躺在馬槽裡，這就是給你們的記號。」
13忽然，有一大隊天軍出現，與那天使一同讚美上帝說：
14「在至高之處，
願榮耀歸於上帝！
在地上，
願平安臨到祂所喜悅的人！」
15眾天使離開他們升回天上之後，牧羊人便商議說：「我們現在去伯利恆，察看一下主剛才告訴我們的那件事吧！」 16他們就連忙進城，找到了瑪麗亞和約瑟以及躺在馬槽裡的嬰孩。 17他們看過之後，就把天使告訴他們有關這嬰孩的事傳開了。 18聽見的人都對牧羊人的話感到驚訝。
19但瑪麗亞把這些事牢記在心裡，反覆思想。 20牧羊人在歸途中不斷地將榮耀歸於上帝，讚美祂，因為他們的所見所聞跟天使告訴他們的一樣。
奉獻聖嬰
21在第八天，嬰孩接受了割禮，祂的名字叫耶穌，是瑪麗亞懷孕前天使取的。
22摩西律法規定的潔淨期滿後，約瑟和瑪麗亞把嬰孩帶到耶路撒冷去獻給主， 23因為主的律法規定：必須把長子分別出來獻給主。 24他們又按照主的律法獻上祭物，即一對斑鳩或兩隻雛鴿。 25耶路撒冷有一位公義敬虔、有聖靈同在的人名叫希緬，他一直期待著以色列的安慰者到來。 26聖靈曾啟示他：他去世前必能親眼看見主所立的基督。
27一天，他受聖靈感動進入聖殿，看見約瑟和瑪麗亞抱著嬰孩耶穌進來，要依照律法的規定為祂行奉獻禮， 28就把祂抱過來，稱頌上帝說：
29「主啊，現在你的話已經成就，
可以讓你的奴僕安然離世了，
30因為我已親眼看到你的救恩，
31就是你為萬民所預備的救恩。
32這救恩是啟示外族人的光，
也是你以色列子民的榮耀。」
33約瑟和瑪麗亞聽見這番話，感到驚奇。 34希緬給他們祝福後，就對孩子的母親瑪麗亞說：「看啊，這孩子必使以色列許多人跌倒、許多人興起。祂將成為眾人攻擊的對象， 35好叫許多人的心思意念暴露出來，你自己則會心如刀割。」
36-37亞設支派中有一位八十四歲高齡的女先知名叫亞拿，是法內利的女兒，婚後七年便開始守寡，之後一直住在聖殿裡，禁食禱告，日夜事奉上帝。 38正在那時，她也前來感謝上帝，並把耶穌的事報告給所有盼望耶路撒冷蒙救贖的人。
39約瑟和瑪麗亞辦完了主的律法規定的一切事之後，就回到他們的家鄉——加利利的拿撒勒。 40耶穌漸漸長大，身心強健，充滿智慧，上帝的恩典與祂同在。
少年耶穌聖殿論道
41約瑟和瑪麗亞每年都上耶路撒冷去過逾越節。 42耶穌十二歲那年，跟父母照例上去過節。 43節期完了，約瑟和瑪麗亞便啟程回家，他們並不知道少年耶穌仍然留在耶路撒冷， 44還以為祂跟在同行的人中間。他們走了一天的路後，才開始在親戚朋友中找祂， 45結果沒有找到，只好回到耶路撒冷。 46三天後，他們才在聖殿裡找到耶穌，祂正和教師們坐在一起，一邊聽一邊問問題。 47祂的知識和對答令聽見的人感到驚奇。 48約瑟和瑪麗亞看見耶穌在那裡，大為驚奇。
瑪麗亞對祂說：「兒子，你為什麼這樣對我們呢？你父親和我急得到處找你！」
49耶穌對他們說：「你們為什麼找我呢？難道你們不知道我應該在我父的家嗎？」 50但他們不明白祂在講什麼。
51於是，耶穌隨父母回到拿撒勒，並順從他們。瑪麗亞把這一切事牢記在心。 52耶穌漸漸長大，智慧與日俱增，越來越受上帝和人們的喜愛。
1באותה תקופה ציווה הקיסר הרומאי אוגוסטוס לפקוד את כל תושבי האימפריה הרומית. 2זה היה מפקד התושבים הראשון, והוא נערך בזמן שקוריניוס היה שליט סוריה.
3לצורך המפקד נדרש כל אדם לשוב אל עיר מולדתו. 4גם יוסף, תושב נצרת שבגליל, חזר אל עיר מולדתו – הוא הלך אל העיר בית לחם ביהודה, מאחר שהיה נצר למשפחת דוד המלך. 5אל יוסף נלוותה ארוסתו מרים שהייתה בהיריון.
6בהיותם בבית־לחם מרים החלה בצירי לידה, 7וילדה את בנה הבכור. היא עטפה את התינוק והשכיבה אותו באבוס, כי לא השיגו מקום לינה באכסניות שהיו מלאות עד אפס מקום לרגל המפקד. 8בקרבת מקום היו רועי־צאן אשר ישנו בשדה ושמרו על עדרם במשך הלילה.
9לפתע נגלה אליהם מלאך ה׳, והשדה נמלא זוהר כבוד ה׳. הרועים נבהלו מאוד, 10אולם המלאך הרגיע אותם ואמר: ”אל תפחדו! באתי לבשר לכם חדשות משמחות ביותר – לא לכם בלבד, כי אם לכל העם! 11בבית־לחם עיר דוד נולד לכם היום מושיע, הלא הוא המשיח האדון! 12כהוכחה לאמיתות דברי תמצאו תינוק עטוף שוכב באבוס.“
13לפתע הצטרפו אל המלאך צבאות השמים, והם שרו שיר שבח ותהילה לאלוהים:
14”כבוד ותהילה לאלוהים במרומי השמים,
ושלום על־פני האדמה לכל אוהביו העושים את רצונו!“
15כאשר נעלמו המלאכים מעיני הרועים וחזרו לשמים, אמרו הרועים איש אל רעהו: ”הבא נמהר לבית־לחם כדי לראות את מה שגילה לנו אלוהים.“
16הם מיהרו העירה ומצאו את מרים, את יוסף ואת התינוק שוכב באבוס. 17מיד סיפרו הרועים לכולם את אשר קרה להם בשדה, ואת דברי המלאך על אודות הילד הזה. 18כל השומעים תמהו מאוד על דברי הרועים, 19ובכל זאת מרים שמרה את הדברים בלבה והרהרה בהם לעתים קרובות.
20לאחר מכן חזרו הרועים אל השדה, כשהם מהללים ומשבחים את אלוהים על ביקור המלאך ועל שמצאו את התינוק כדבריו.
21כעבור שמונה ימים, בטקס ברית־המילה, ניתן לתינוק השם ”ישוע“ – השם שנתן לו המלאך עוד לפני הריונה של מרים. 22בתום ימי הטהרה2.22 ב 22 ראה ויקרא פרק יב של מרים הביאו היא ובעלה את הילד לירושלים, להעמידו לפני ה׳, 23כי כתוב בתורה שצריך להקדיש לה׳ את הבן הבכור של כל אם, 24ולהקריב קרבן כדרישת התורה: שני תורים או שתי יונים צעירות.
25בירושלים גר אדם בשם שמעון אשר היה צדיק וחסיד, מלא ברוח הקודש וחי בציפייה מתמדת לגאולת ישראל. 26רוח הקודש גילה לשמעון הצדיק שלא ימות לפני שיראה במו עיניו את משיח ה׳. 27באותו יום הדריך רוח הקודש את שמעון אל בית־המקדש, וכאשר הביאו מרים ויוסף את הילד לפני אלוהים, כמצוות התורה, 28הרים שמעון את הילד בזרועותיו, אימץ אותו אל לבו, ברך את אלוהים ואמר:
29”אלוהי, עתה אני יכול למות במנוחה,
כי קיימת את אשר הבטחת לי;
30-31במו עיני ראיתי את המשיח שנתת לעולם!
32הוא האור אשר יאיר את עיני העמים
ויהיה תפארת עמך ישראל!“
33יוסף ומרים תמהו על הנאמר אודות בנם.
34-35שמעון ברך אותם ואחר כך אמר למרים: ”מרים, לבך יידקר בחרב הייסורים, כי ילדך זה נועד להכשיל רבים בישראל ולהושיע רבים. הוא יהיה נושא למריבה וחילוקי־דעות, כי יחשוף את מחשבותיהם האפלות של אנשים רבים.“
36-37בבית־המקדש הייתה גם נביאה זקנה בשם חנה בת־פנואל, משבט אשר. היא הייתה אלמנה כבת 84 שנים, אך נישואיה לבעלה נמשכו שבע שנים בלבד. חנה לא עזבה את המקדש לרגע; היא אהבה את אלוהים ושרתה אותו יומם ולילה בצום, בתפילה ובתחנונים.
38חנה שמעה את ברכתו של שמעון, והחלה לברך את שם אלוהים ולספר לאנשי ירושלים, שציפו לגאולת המשיח, כי סוף־סוף בא המשיח!
39לאחר שקיימו הוריו של ישוע את כל מצוות התורה הנוגעות לרך הנולד, חזרו לביתם – אל נצרת עירם אשר בגליל. 40הילד גדל התחזק, מלא חכמה, וחסד אלוהים היה עליו.
41-42כשמלאו לישוע שתים־עשרה שנים עלו הוריו לירושלים – כמנהגם מדי שנה – כדי לחוג את חג הפסח. 43בתום החג החלו הוריו במסע חזרה הביתה, ואילו ישוע נשאר בירושלים ללא ידיעתם. 44הוריו לא דאגו לו ביום הראשון למסע, כי הניחו שהיה בחברת ידידים שבין אנשי השיירה. אולם בראותם שלא הופיע עד הערב, החלו לחפשו בין החברים והמכרים, 45ומשלא מצאו אותו, חזרו לירושלים בתקווה למצאו שם.
46לאחר שלושה ימי חיפושים הם מצאו את ישוע בבית־המקדש. הוא ישב בין הרבנים, הקשיב לדבריהם ושאל אותם שאלות נבונות. 47כל שומעיו התפעלו בפקחותו, מהבנתו ומתשובותיו. 48הוריו הופתעו למצוא אותו שם, ואמו אמרה לו: ”בני, מדוע עוללת לנו זאת? אביך ואני דאגנו לך כל כך וחיפשנו אותך בכל מקום.“
49”מדוע חיפשתם אותי?“ שאל ישוע בתמיהה. ”האם לא ידעתם שאהיה עסוק בענייני אבי?“ 50אולם הם לא הבינו למה התכוון.
51ישוע חזר עם הוריו לנצרת והיה נכנע למרותם. אמו שמרה בלבה את כל מה שהתרחש. 52ישוע הלך וגדל בקומה ובחוכמה, והיה אהוב על אלוהים ובני אדם.
