提摩太加入福音事工
1保羅來到特庇，然後又到路司得。那裡有個門徒名叫提摩太，母親是信主的猶太人，父親是希臘人。 2路司得和以哥念的弟兄姊妹都稱讚提摩太。 3保羅打算帶提摩太去傳福音。因為當地的猶太人都知道提摩太的父親是希臘人，保羅就給提摩太行了割禮。 4他們走遍各城，把耶路撒冷的使徒和長老所定下的規條教導當地的門徒遵守。 5這樣，眾教會在信仰上得到堅固，人數天天都在增加。
馬其頓人的呼求
6由於聖靈阻止他們到亞細亞傳福音，他們便經過弗呂迦和加拉太地區， 7來到每西亞的邊界，正要進入庇推尼地區，耶穌的靈又加以攔阻。 8他們就越過每西亞，下到特羅亞。 9當天晚上，保羅在異象中看見一個馬其頓人站在那裡懇求他：「請到馬其頓來幫助我們！」
10保羅見了這個異象，確信是上帝呼召我們16·10 本書作者路加此時加入保羅的行列，故改用第一人稱複數「我們」。到馬其頓去傳福音，就立刻準備動身。 11我們從特羅亞啟航，直接駛往撒摩特喇，第二天抵達尼亞坡里， 12再從那裡來到腓立比。腓立比是馬其頓的主要城市，是羅馬帝國的殖民地。我們在那裡住了幾天。 13安息日那天，我們到城外的河邊，知道那裡有一個禱告的地方，就坐下來，向已經聚集的婦女講道。 14聽眾中有個賣紫色布匹的婦人名叫呂底亞，是推雅推喇城的人，向來敬拜上帝。上帝開啟她的心，她便留心聽保羅講道。 15呂底亞和家人接受洗禮之後，極力邀請我們，說：「如果你們認為我是真心信主的話，請來我家住。」於是強留我們住下。
保羅和西拉入獄
16一天，我們又去河邊那個禱告的地方，途中遇到一個被巫鬼附身的女奴。她用占卜為她的主人們賺了不少錢。 17她跟著保羅和我們大喊大叫：「這些人是至高上帝的奴僕，是來向你們宣講得救之道的。」 18一連幾天，她都這樣喊叫。保羅不勝其煩，就轉過身來斥責那鬼：「我奉耶穌基督的名命令你從她身上出來！」那鬼立刻從她身上出去了。
19她的主人們眼見財路斷絕了，就把保羅和西拉揪住，拖到廣場去見官長。 20他們在官長面前控告保羅和西拉，說：「這些是猶太人，竟擾亂我們的城市， 21宣揚我們羅馬人不可接受或實行的風俗。」 22於是，大家都一起攻擊他們，官長下令剝掉他們的衣服，杖打他們。 23他們被毒打一頓，又被關進監獄，官長命獄卒嚴密看守。 24獄卒接到命令後把他們關進內牢，雙腳上了枷鎖。
25半夜，保羅和西拉禱告、唱詩讚美上帝，其他的囚犯都側耳傾聽。 26突然間發生大地震，整座監獄的地基都搖動起來，牢門立刻全開了，囚犯的鎖鏈也都鬆開了。 27獄卒驚醒後，看見牢門盡開，以為囚犯已經逃走了，就想拔刀自殺。 28保羅見狀，大聲喝止：「不要傷害自己，我們都在這裡！」
29獄卒叫人拿燈過來，衝進內牢，戰戰兢兢地俯伏在保羅和西拉面前。 30獄卒領他們出來後問道：「兩位先生，我該怎樣做才能得救？」
31他們說：「要信主耶穌，你和你一家就必定得救。」 32於是保羅和西拉向獄卒和他全家傳講主的道。 33當晚，獄卒把二人帶去，為他們清洗傷口。他一家老小都接受了洗禮。 34他請二人到家裡吃飯，他和全家人充滿了喜樂，因為都信了上帝。
35第二天早上，官長派差役來，說：「把他們放了。」 36獄卒轉告保羅說：「官長下令釋放你們，現在你們可以平安地走了。」 37保羅卻說：「我們是羅馬公民，他們不經審訊就當眾打我們，又把我們關進牢裡，現在卻想偷偷打發掉我們嗎？這樣不行，叫他們親自來領我們出去！」
38差役回報官長。官長得知保羅和西拉都是羅馬公民，非常害怕， 39連忙到獄中向他們道歉，領他們出監，又央求他們離開腓立比。 40二人離開監獄，來到呂底亞家中，見了弟兄姊妹，勸勉一番之後，便離開了那裡。
1פולוס וסילא הלכו תחילה לדרבי ומשם ללוסטרה. בלוסטרה הם פגשו מאמין צעיר בשם טימותיוס. אמו הייתה יהודיה מאמינה, ואביו – יווני. 2-3מאחר שלטימותיוס היה שם טוב בין האחים בלוסטרה ובאיקניון, ביקש ממנו פולוס להילוות אליהם במסעם. מתוך התחשבות ברגשות יהודי הסביבה החליט פולוס למול את טימותיוס לפני צאתם לדרך, כי כולם ידעו שאביו יווני.
4השלושה עברו מעיר לעיר ופרסמו את החלטת השליחים והזקנים בירושלים בנוגע למאמינים הגויים. 5והקהילה המשיחית גדלה והתפתחה מיום ליום באמונה ובמספר.
6לאחר מכן עברו פולוס ומלוויו דרך פריגיה וגלטיה, כי רוח הקודש אמר להם שלא להיכנס לאסיה הקטנה באותו מסע. 7הם עברו לאורך גבולות מיסיה, והתכוננו ללכת צפונה – לביתיניה, אך רוח ישוע אמר להם שלא. 8לכן במקום ללכת לביתיניה הם עברו דרך מיסיה, והלכו לעיר טרואס. 9באותו לילה נראה לפולוס חזיון: הוא ראה בחלומו איש ממקדוניה (שביוון) מתחנן לפניו: ”אנא, בוא אלינו למקדוניה ועזור לנו!“ 10מיד לאחר חלומו של פולוס עמדנו16.10 טז 10 בשלב זה מצטרף מחבר הספר הזה, לוקס, אל פולוס, ומכאן ואילך נלווה אליו בכל מסעותיו. לצאת למקדוניה, כי הגענו למסקנה שה׳ שולח אותנו לשם כדי לבשר את הבשורה.
11עלינו על ספינה בטרואס והפלגנו לסמותרקיה, ולמחרת נסענו לנפוליס. 12משם הגענו לפיליפי, שהייתה המושבה הרומאית הקרובה ביותר לגבול המקדוני, ונשארנו שם ימים אחדים.
13בשבת יצאנו מחוץ לעיר והלכנו אל שפת הנהר, שם נהגה קבוצה אחת להתאסף לתפילה. התיישבנו שם ולימדנו את הנשים שנכחו במקום. 14אחת מהן הייתה לידיה מהעיר תיאטירה, שהייתה סוחרת בבדי ארגמן. לידיה הייתה אישה יראת אלוהים, ועתה, כשהקשיבה לדבריו של פולוס, פתח אלוהים את לבה והיא האמינה לכל מה שאמר. 15היא נטבלה יחד עם כל בני־ביתה, וביקשה מאיתנו להתארח אצלה. ”אם אתם חושבים שאני באמת מאמינה באדון,“ אמרה, ”בואו והתארחו בביתי.“ היא הפצירה בנו עד שהסכמנו.
16יום אחד, כשבאנו למקום התפילה שעל שפת הנהר, פגשנו שפחה צעירה אחוזת־רוח ניחוש, שניבאה עתידות והרוויחה הרבה כסף לאדוניה. 17היא רדפה אחרינו וצרחה: ”אנשים אלה הם עבדי ה׳; הם באו לספר לכם דרך ישועה!“
18למורת רוחו של פולוס נמשך הדבר יום אחר יום, עד שלבסוף פנה אל השד שבתוכה וקרא: ”בשם ישוע המשיח אני מצווה עליך לצאת ממנה!“ והשד יצא מתוכה באותו רגע.
19כשראו בעליה שאבדה תקוותם להרוויח כסף קל ומהיר, תפסו את פולוס וסילא וגררו אותם אל השופטים אשר בכיכר השוק.
20”היהודים האלה משחיתים את העיר שלנו!“ צרחו. 21”הם מלמדים את האזרחים לעשות דברים המנוגדים לחוק הרומאי!“
22לשמע דברים אלה התנפל ההמון על פולוס וסילא, והשופטים ציוו להפשיטם ולהלקותם בשוטים. 23לאחר שהצליפו על גבם ללא רחמים, השליכו את השניים לכלא, והסוהר נצטווה לשמור עליהם כעל בבת־עינו (שאם לא כן יומת). 24מאחר שהסוהר קיבל את הפקודה, השליך את השניים לצינוק ושם את רגליהם בסד.
25בחצות הלילה התפללו פולוס וסילא ושרו לכבוד ה׳, וכל האסירים הקשיבו להם. 26לפתע התחוללה רעידת אדמה חזקה שזעזעה את יסודות בית־הכלא. כל הדלתות נפתחו לרווחה, ואזיקיהם של כל האסירים ניתקו! 27כשהתעורר הסוהר משנתו ומצא את כל דלתות הכלא פתוחות, היה בטוח שכל האסירים נמלטו, ולכן שלף מהר את חרבו כדי להתאבד. 28אך פולוס צעק לעברו: ”אל תהרוג את עצמך! כולנו כאן!“
29בפחד וברעדה חיפש הסוהר נרות, רץ אל הצינוק ונפל לפני פולוס וסילא. 30הוא הוציא אותם החוצה ושאל בתחינה: ”רבותי, מה עלי לעשות כדי להיוושע?“
31”עליך להאמין באדון ישוע,“ השיבו השניים, ”ואז תיוושע – אתה וכל בני־ביתך בזכות האמונה!“ 32והם סיפרו לסוהר ולכל בני־ביתו את בשורת אלוהים. 33באותה הזדמנות רחץ הסוהר את פצעיהם, ואחר כך נטבל עם כל בני ביתו. 34לאחר מכן העלה אותם האיש לביתו וערך לפניהם סעודה גדולה. מה רבה הייתה שמחתו ושמחת כל בני־ביתו על שכולם האמינו עתה בה׳. 35למחרת בבוקר שלחו השופטים שוטרים אל הסוהר, ובפיהם הפקודה: ”שחרר את שני האסירים ותן להם ללכת!“
36הסוהר מיהר אל פולוס ואמר: ”השופטים ציוו עלי לשחרר אתכם; אתם חופשיים ללכת לדרככם!“
37”בשום פנים ואופן לא!“ השיב פולוס בהחלטיות. ”למרות שאנחנו אזרחים רומאים ולא היינו אשמים בכל פשע, הכו אותנו בשוטים לעיני כל העם! לא די בכך שהכו אותנו בשוטים והשליכו אותנו לכלא ללא משפט, הם רוצים עתה לשלח אותנו מכאן בחשאי? שיבואו הנה בעצמם וישחררו אותנו!“
38השוטרים מסרו לשופטים את דבריו של פולוס, וכשנודע להם שפולוס וסילא היו אזרחים רומאים, חששו לחייהם. 39משום כך הזדרזו השופטים ללכת בעצמם לבית־הכלא, והתחננו לפני השניים שיואילו בטובם לעזוב את העיר. 40פולוס וסילא יצאו מן הכלא וחזרו לביתה של לידיה. לאחר שעודדו את המאמינים שפגשו שם, הלכו השניים לדרכם.
