王宴客的比喻
1耶稣又用比喻对他们说： 2“天国就像一个王为儿子筹备婚宴。 3他派奴仆去请受邀的客人，可是客人都不肯赴宴。 4王再派其他奴仆去，说，‘去告诉被邀请的人，我的宴席已经备好，公牛和肥畜都宰了，一切都预备妥当，来赴婚宴吧！’ 5那些人却毫不理会地走了，一个去种田，一个去做买卖， 6其余的竟然抓住王的奴仆，把他们羞辱一番后杀了。 7王大怒，派军队去剿灭凶手，烧毁他们的城。
8“然后，他对奴仆说，‘婚宴已预备好了，只是被邀请的人不配。 9所以你们到街头巷尾，把所有见到的人都请来。’ 10奴仆到街上把遇到的人都请了来，好人坏人都有，大厅里满了客人。
11“王出来会见在座的客人，发现有一个人没有穿礼服， 12就问他，‘朋友，你来这里怎么不穿婚宴的礼服呢？’那人无言以对。 13王便吩咐侍从，‘把他手脚绑起来丢到外面的黑暗里，让他在那里哀哭切齿。’”
14耶稣又说：“被邀请的人多，选上的人少。”
以纳税问题刁难耶稣
15那时，法利赛人出去策划怎样从耶稣的话里找把柄陷害祂。 16他们派了自己的门徒跟希律党人一同去问耶稣：“老师，我们知道你诚实无伪，按真理传上帝的道，你不徇情面，不以貌取人。 17那么请告诉我们，纳税给凯撒对不对呢？”
18耶稣看出了他们的恶意，就说：“你们这些伪君子，为什么试探我呢？ 19拿一个纳税用的钱币来给我看。”他们就拿给祂一个银币。
20耶稣问他们：“上面刻的是谁的像和名号？”
21他们说：“凯撒的。”
耶稣说：“那么，属于凯撒的东西应该给凯撒，属于上帝的东西应该给上帝。” 22他们听了很惊奇，只好离开祂走了。
论复活
23同一天，不相信死人会复活的撒都该人也来问耶稣， 24说：“老师，摩西说，‘如果一个人死了，没有儿女，只留下妻子，他的兄弟就当娶嫂嫂，替哥哥传宗接代。’ 25从前，我们这里有弟兄七人，老大结了婚，没有孩子就死了，把妻子留给了弟弟。 26二弟、三弟一直到七弟都相继娶了嫂嫂，都没留下孩子。 27最后，那女人也死了。 28那么，到复活的时候，她将是谁的妻子呢？因为他们都娶过她。”
29耶稣说：“你们弄错了。你们不明白圣经，也不知道上帝的能力。 30因为到复活的时候，人们将不娶也不嫁，就像天上的天使一样。
31“关于死人复活的事，难道你们没有读过上帝对你们说过的话吗？ 32祂说，‘我是亚伯拉罕的上帝，以撒的上帝，雅各的上帝。’上帝不是死人的上帝，而是活人的上帝。” 33众人听到祂的教导都很惊奇。
最大的诫命
34法利赛人听见耶稣使撒都该人无言以对，就聚集在一起。 35其中有位律法专家试探耶稣说： 36“老师，请问律法中哪一条诫命最重要呢？”
37耶稣回答说：“‘你要全心、全情、全意爱主——你的上帝’， 38这是第一条也是最重要的诫命。 39第二条也相似，就是‘要爱邻如己’。 40律法和先知的全部教导都以这两条诫命为基础。”
基督的身份
41耶稣趁着法利赛人聚在那里，就问他们： 42“你们对基督有何看法？祂是谁的后裔？”他们答道：“大卫的后裔。”
43耶稣说：“那么，为什么大卫受圣灵感动，称祂为主呢？大卫曾说，
44“‘主对我主说，
你坐在我的右边，
等我使你的仇敌伏在你脚下。’
45既然大卫称基督为主，基督又怎么会是大卫的后裔呢？” 46没人能回答耶稣的问题。从此再没有人敢用问题来刁难耶稣了。
כב
1-2ישוע סיפר להם משלים נוספים על מלכות השמים. ”אפשר להמשיל את מלכות השמים למלך שערך סעודת־חתונה גדולה לבנו. 3כאשר הייתה הסעודה מוכנה שלח המלך שליחים אל האורחים שהזמין, כדי להודיע להם שהגיע הזמן לבוא לסעודה, אך כולם סרבו לבוא. 4המלך שלח שליחים אחרים להודיע למוזמנים: ’הזדרזו! השורים והבקר המפוטם טבוחים והצלי כבר בתנור!‘
5”אולם המוזמנים צחקו והלכו כל אחד לענייניו, אחד לשדה ואחר לשוק 6היו גם כאלה שתקפו את השליחים, הכו אותם, התעללו בהם ואפילו רצחו אחדים מהם.
7”המלך הזועם שלח גדודי צבא כדי להרוג את הרוצחים ולשרוף את עירם. 8הוא פנה אל משרתיו ואמר: ’משתה החתונה מוכן, אולם האורחים שהוזמנו לא היו ראויים לכבוד הזה. 9צאו אל הרחובות והזמינו את כל מי שתפגשו!‘ 10המשרתים עשו כדבריו והכניסו לאולם את כל מי שפגשו: אנשים טובים ורעים גם יחד, והאולם נמלא אורחים.
11”אולם כשנכנס המלך אל האולם כדי לראות את האורחים, גילה כי אחד מהם לא לבש בגדי חתונה הולמים.
12” ’ידידי‘, שאל המלך, ’כיצד נכנסת אל האולם ללא בגדי חתונה?‘ לַאורח לא הייתה תשובה.
13”אז אמר המלך למשרתיו: ’קשרו את ידיו ורגליו והשליכוהו החוצה לחושך, למקום שבו יש רק בכי וחריקת שיניים!‘ 14כי רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים.“
15שוב נועצו הפרושים ביניהם וחיפשו דרך להכשיל את ישוע בלשונו. 16הם החליטו לשלוח אליו כמה מאנשיהם, יחד עם אנשי הורדוס, כדי לשאול אותו שאלה. ”אדון,“ הם פתחו, ”אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאתה מלמד את דבר אלוהים בלי להתחשב בתוצאות, בלי פחד ומשוא־פנים. 17אמור לנו בבקשה, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“ 18ישוע הבין את מזימתם, ולכן ענה: ”צבועים שכמוכם! כך אתם מנסים אותי? 19בואו הנה; תנו לי מטבע.“ והם נתנו לו מטבע. 20”דמותו של מי חקוקה כאן?“ שאל אותם ישוע. ”ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?“
21”של הקיסר“, ענו.
”אם כך, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!“
22תשובתו הפתיעה והביכה אותם, והם הסתלקו משם.
23באותו יום באו צדוקים אחדים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) ושאלו: 24”רבי, משה אמר שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. 25אנחנו מכירים משפחה אחת שהיו בה שבעה אחים. האח הבכור נשא אישה, וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. האלמנה נישאה לאח שני, 26אולם גם הוא נפטר ולא השאיר בן. כך נישאה האישה לאח השלישי, לרביעי וכן הלאה – עד שנישאה לכל אחד משבעת האחים. 27לבסוף מתה גם האישה. 28אם כן, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הרי היא נישאה לכל שבעת האחים!“
29השיב להם ישוע: ”טעותכם נובעת מבורותכם בכל הנוגע לכתבי־הקודש ולגבורתו של אלוהים.“ 30”כי בתחיית המתים לא יהיו עוד נשואים; כולם יהיו כמלאכים בשמים. 31באשר לשאלתכם – אם יקומו המתים לתחייה או לא – האם לא קראתם מה אמר לכם אלוהים בתורה? 32’אנוכי אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב!‘ והרי אלוהים הוא אלוהי החיים ולא אלוהי המתים!“
33תשובותיו הרשימו את הקהל הנדהם, 34-35אך לא את הפרושים. כששמעו כיצד השתיק ישוע את הצדוקים בתשובתו, העלו במוחם שאלה אחרת. אחד מהם, דיין במקצועו, קם ושאל: 36”רבי, מה היא המצווה החשובה ביותר בתורת משה?“
37”ואהבת את ה׳ אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל שכלך“, השיב ישוע. 38”זאת המצווה הראשונה והחשובה ביותר! 39והמצווה השנייה דומה לה: ’ואהבת לרעך כמוך‘. 40כל יתר המצוות וכל דברי הנביאים מבוססים על שתי מצוות אלה. אם באמת תקיים את שתי המצוות אלה, תקיים למעשה את התורה כולה.“
41בעוד הפרושים נקהלים סביבו, שאל אותם ישוע שאלה: 42”מה בדבר המשיח? בנו של מי הוא?“
”הוא בן־דוד“, השיבו הפרושים.
43”אם כך, מדוע קורא לו דוד בהשראת רוח הקודש ’אדון‘?“ המשיך ישוע לשאול. 44”הרי דוד אמר:22.44 כב 44 תהלים קי 1
’נאם ה׳ לאדני,
שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך‘.
45ואם דוד קורא לו ’אדון‘, כיצד הוא יכול להיות בנו?“
46לא הייתה להם תשובה, ומאותו יום לא העז איש לשאול אותו שאלות מכשילות.
