1耶稣继续说：“我实在告诉你们，有些站在这里的人会在有生之年看见上帝的国带着能力降临。”
登山变象
2六天后，耶稣带着彼得、雅各和约翰暗暗地登上一座高山。耶稣在他们面前改变了形象， 3衣服变得洁白放光，世上找不到漂得那么白的布。 4这时，以利亚和摩西在他们眼前出现，与耶稣谈话。 5彼得对耶稣说：“老师，我们在这里真好！我们搭三座帐篷吧，一座给你，一座给摩西，一座给以利亚。”
6其实彼得当时不知说什么才好，因为他们都很害怕。 7就在这时候，有一朵云彩飘来遮住他们，云彩中有声音说：“这是我的爱子，你们要听从祂。” 8门徒立刻四处观看，发现没有其他人，只有耶稣和他们在那里。
9下山的时候，耶稣叮嘱他们在人子还没有从死里复活之前，不要把刚才看见的告诉别人。
10门徒把这话谨记在心，彼此议论“从死里复活”这句话的意思。 11他们问耶稣：“律法教师为什么说以利亚必须先来？”
12耶稣回答说：“以利亚固然要先来复兴一切，但为什么圣经上说人子一定会饱受痛苦、遭人蔑视呢？ 13其实我告诉你们，以利亚已经来了，人们却任意对待他，正如圣经的记载。”
治好污鬼附身的孩子
14他们与其他门徒会合时，看见一大群人围住门徒，几个律法教师正在跟他们辩论。 15大家一看到耶稣，都十分惊奇，立刻跑上去迎接祂。 16耶稣问门徒：“你们跟他们辩论什么？”
17人群中有一个人说：“老师，我带了我的儿子来找你，因为他被哑巴鬼附身。 18每次鬼控制他，把他摔在地上，他就口吐白沫，咬牙切齿，全身僵硬。我请你的门徒赶走那鬼，他们却办不到。”
19耶稣说：“唉，这不信的世代啊！我要跟你们在一起待多久，容忍你们多久呢？把他带到我这里吧。”
20他们把那孩子带到耶稣面前。那鬼一见耶稣，就使孩子抽搐，倒在地上打滚，口吐白沫。 21耶稣问孩子的父亲：“他这样子多久了？”孩子的父亲回答道：“他从小就这样， 22鬼常常将他扔进火里或水里，要害他的命。如果你能，求你怜悯我们，帮助我们吧！”
23耶稣说：“如果你能？对于相信的人，凡事都有可能！”
24孩子的父亲立刻喊着说：“我信！但我信心不足，求你帮助我！”
25耶稣看见人群都跑了过来，就斥责那污鬼：“你这个聋哑鬼，我命令你从他身上出来，不许再进去！”
26那鬼发出喊叫，使孩子剧烈地抽搐了一阵，就出来了。孩子躺在地上一动也不动，大家都以为他死了。 27但耶稣拉着他的手扶他起来，他就站了起来。
28耶稣进屋后，门徒悄悄问祂：“我们为什么赶不走那鬼呢？”
29耶稣说：“要赶走这类鬼只有靠祷告9:29 “祷告”有古卷作“祷告和禁食”。。”
再次预言受难
30他们离开那里，途经加利利。耶稣不想任何人知道祂的行踪， 31因为祂在教导门徒。祂说：“人子将被交在人的手中，被他们杀害，但三天之后，祂必复活。” 32门徒却不明白这句话的意思，又不敢问祂。
谁最伟大
33他们回到迦百农的住所，耶稣问门徒：“你们一路上争论些什么？”
34他们都沉默不语，因为刚才他们在争论谁最伟大。 35耶稣坐下，叫十二个门徒过来，对他们说：“谁想为首，就该在众人中做最小的，做众人的仆人。” 36祂领了一个小孩子来，叫他站在门徒中间，又抱起他，对他们说： 37“任何人为我的缘故接待这样一个小孩子，就是接待我；凡接待我的，不单是接待我，也是接待差我来的那位。”
警戒犯罪
38约翰对耶稣说：“老师，我们看见有人奉你的名赶鬼，就阻止他，因为他不是跟从我们的。”
39耶稣说：“不要阻止他，因为没有人奉我的名行过神迹后，会很快毁谤我。 40不反对我们的，就是支持我们的。 41我实在告诉你们，若有人因为你们属于基督而给你们一杯水喝，他也必得到赏赐。
42“但若有人使这样一个小信徒失足犯罪，他的下场比把大磨石挂在他脖子上扔到海里还要惨。 43如果你一只手使你犯罪，就砍掉它！ 44拖着残废的身体进入永生，胜过双手健全却落入地狱不灭的火中。 45倘若你一只脚使你犯罪，就砍掉它！瘸着腿进入永生， 46胜过双脚健全却被丢进地狱！ 47如果你的一只眼睛使你犯罪，就剜掉它！独眼进上帝的国，胜过双目健全却被丢进地狱。 48在那里，
“‘虫是不死的，
火是不灭的。’
49“每个人都要被火炼，像被盐腌一样。 50盐是好东西，但如果失去咸味，怎能使它再咸呢？你们里面要有盐，要彼此和睦。”
1ישוע המשיך לדבר אל תלמידיו: ”אני אומר לכם, שאחדים מכם העומדים כאן היום יזכו לחיות ולראות את מלכות אלוהים באה בגבורה!“
2כעבור שישה ימים לקח ישוע את פטרוס, יעקב ויוחנן ועלה איתם על פסגת הר גבוה. רק ארבעתם היו שם.
לפתע זרחו פניו של ישוע בזוהר נפלא; 3בגדיו הבריקו והלבינו עד מאוד. 4והנה הופיעו אליהו הנביא ומשה רבנו והחלו לדבר עם ישוע.
5”רבי, כמה טוב שאנחנו כאן!“ קרא פטרוס. ”אנחנו ניבנה כאן שלוש סוכות לכבוד – לך, למשה ולאליהו!“
6פטרוס לא ידע מה לומר, כי התלמידים היו מבוהלים וחסרי מילים.
7בעודו מדבר סכך עליהם ענן, ומתוכו קרא קול: ”זהו בני האהוב, שמעו בקולו!“
8התלמידים הביטו סביבם וגילו שאליהו ומשה נעלמו, וישוע לבדו נותר עמם.
9כאשר ירדו מההר ישוע ציווה עליהם שלא יספרו לאיש את מה שראו, עד לאחר שיקום מן המתים. 10השלושה לא גילו את הדבר לאיש, אולם שוחחו על כך בינם לבין עצמם, ולעיתים קרובות תהו למה התכוון ישוע כשאמר שיקום מן המתים.
11התלמידים שאלו את ישוע מדוע הסופרים אומרים שאליהו הנביא צריך לבוא תחילה (לפני המשיח). 12-13ישוע השיב שאליהו באמת צריך לבוא קודם וישליט סדר בכל, ושלמעשה אליהו כבר בא ואותם האנשים נהגו בו באופן מחפיר – בדיוק כפי שניבאו הנביאים. ”למה אתם חושבים שהתכוונו הנביאים כשניבאו שהמשיח יסבול עינויים וחרפה?“ שאל.
14למרגלות ההר הם פגשו את תשעת התלמידים האחרים, מוקפים בקהל רב ומתווכחים עם כמה סופרים. 15הקהל הביט בישוע בכבוד ובהערצה, וכולם רצו לקבל את פניו.
16”על מה אתם מתווכחים?“ שאל ישוע.
17איש מהקהל השיב: ”רבי, הבאתי אליך את בני שתרפא אותו; נכנס בו שד המונע ממנו לדבר. 18בכל פעם שהשד תוקף את הילד הוא משליך אותו על הרצפה, והילד האומלל מזיל ריר מפיו, שיניו נוקשות וכוחותיו עוזבים אותו. ביקשתי מתלמידיך לגרש את השד, אך הם לא יכלו לעשות זאת.“
19”הו, דור חסר־אמונה,“ אמר ישוע, ”עד מתי יהיה עלי לסבול אתכם? הביאו אלי את הילד.“
20הם הביאו אליו את הילד, אך ברגע שראה השד את ישוע הוא תקף את הילד, הפיל אותו על הרצפה וריר נזל מפיו. 21”מתי החלו ההתקפות האלה?“ שאל ישוע.
”בהיותו ילד קטן“, השיב האב.
22”לעיתים קרובות מנסה השד לדחוף את הילד לתוך אש או לתוך מים, כדי להרוג אותו. אנא, רחם עלינו ועזור לנו, אם אתה יכול.“
23”אם אני יכול?“ אמר ישוע. ”אם אתה מאמין, הכול אפשרי ובר ביצוע!“
24”אני מאמין! אנא עזור לי וחזק את אמונתי!“ התחנן האב בבכי.
25כשראה ישוע שהקהל הולך ורב, נזף בשד ופקד: ”שד חרש ואילם, אני מצווה עליך לעזוב את הילד הזה ולא לשוב אליו לעולם!“ 26השד פרץ בצעקה מפחידה ושוב השליך את הילד על הרצפה ויצא ממנו. הוא נראה כגופה לכן עבר לחש בקהל: הילד מת. 27אולם ישוע אחז בידו ועזר לו לעמוד על רגליו, והילד הזדקף – בריא לגמרי. 28כאשר נשאר ישוע בבית עם תלמידיו לבדם, הם שאלו אותו: ”מדוע לא יכולנו אנחנו לגרש את השד?“
29”זהו מקרה מיוחד שדורש תפילה וצום“, השיב ישוע. 30-31הם עזבו את האזור ההוא ועברו דרך הגליל. ישוע לא סיפר לאיש על בואם, כי רצה לבלות זמן מה עם תלמידיו ולהכינם לקראת מה שעומד לקרות לו. ”בן־האדם עומד להימסר לידי אויביו“, פתח ישוע. ”הם יהרגו אותו, אולם לאחר שלושה ימים יקום לתחייה.“
32התלמידים לא הבינו למה התכוון, אך חששו לשאול אותו.
33כשהגיעו לכפר־נחום ונכנסו לבית מארחיהם שאל ישוע את תלמידיו: ”על מה התווכחתם בדרך?“
34הם התביישו לספר לו, משום שהתווכחו מי החשוב ביניהם. 35ישוע התיישב, קרא אליו את התלמידים ואמר: ”מי שרוצה להיות הראשון צריך להיות האחרון – עליו לשרת את כולם!“
36ישוע קרא אליו ילד קטן והציג אותו לפניהם. הוא חיבק את הילד והכריז: 37”כל המקבל ילד קטן כזה בשמי – כאילו מקבל אותי; וכל המקבל אותי – מקבל את אבי אשר שלח אותי.“
38יוחנן תלמידו פנה אליו ואמר: ”רבי, ראינו איש שמגרש שדים בשמך ואמרנו לו לחדול מכך, כי אין הוא שייך לקבוצתנו.“
39”אל תמנעו ממנו,“ אמר להם ישוע, ”כי מי שעושה דברים כאלה בשמי לא ידבר עלי רעות. 40כל מי שאינו נגדנו הוא לצידנו. 41מי שייתן לכם אפילו כוס מים בלבד, משום שאתם שלי, אני מבטיח לכם שיקבל את שכרו. 42אבל אוי למי שיגרום לילד המאמין בי לאבד את אמונתו! לאדם כזה מוטב שיקשרו אבן כבדה לצווארו ויטביעו אותו בים.
43-44”אם ידך גורמת לך לחטוא – קצץ אותה! מוטב לחיות עם יד אחת בלבד ולחיות חיי נצח, מאשר ללכת לגיהינום, אל האש שלא תכבה, עם שתי ידיים. 45אם רגלך גורמת לך לחטוא – כרות אותה! מוטב להיות קיטע ולחיות חיי נצח, מאשר להיות בעל שתי רגליים שמוליכות אותך לגיהינום. 46שם לא תמות התולעת (שתכרסם בהם), והאש לא תכבה לעולם.
47”אם עינך גורמת לך לחטוא – עקור אותה! מוטב להיכנס למלכות אלוהים עיוור למחצה, מאשר להישאר בעל שתי עיניים בגיהינום, 48מקום שבו התולעת לא תמות לעולם, והאש לא תכבה לעולם. 49-50כל אדם יומלח באש. המלח הוא טוב, אך אם הוא מאבד את מליחותו הוא חסר תועלת; כיצד תוכלו להשיב לו את הטעם? על כן שימרו על המלח הנמצא בקרבכם וחיו בשלום איש עם רעהו.“
