凶狠的佃户
1耶稣用比喻对他们说：“有人开辟了一个葡萄园，在四周筑起篱笆，又在园中挖了一个榨酒池，建了一座瞭望台，然后把葡萄园租给佃户，就出远门了。
2“到葡萄成熟时，园主派一个奴仆去收取他该得的一份。 3那些佃户却捉住那个奴仆，打了他一顿，使他空手而归。
4“园主又差另一个奴仆去。这一次，佃户不但侮辱他，还把他打得头破血流。 5园主再派一个奴仆前往，他们却把他杀掉了。园主后来派去的人不是挨打，就是被杀。 6最后只剩下园主的爱子，园主就派他去，以为那些佃户会尊重他的儿子。 7这班佃户却彼此商量说，‘这个就是园主的继承人。来吧！我们杀掉他，产业就归我们了。’
8“于是他们抓住他，杀了他，把他抛到葡萄园外。 9那么，园主会采取什么行动呢？他必定会来杀掉这些佃户，把葡萄园转给别人。 10圣经上说，
“‘工匠丢弃的石头已成了房角石。
11这是主的作为，
在我们看来奇妙莫测。’
你们没有读过这经文吗？”
12他们听出这比喻是针对他们说的，就想逮捕耶稣，但又害怕百姓，只好先离开了。
纳税给凯撒的问题
13后来，他们派了几个法利赛人和希律党人到耶稣那里，企图利用祂所说的话设计陷害祂。
14他们上前对耶稣说：“老师，我们知道你诚实无伪，不看人的情面，因为你不以貌取人，而是按真理传上帝的道。那么，向凯撒纳税对不对呢？ 15我们该不该纳呢？”耶稣看破他们的阴谋，就说：“你们为什么试探我呢？拿一个银币来给我看。”
16他们就拿来一个银币，耶稣问他们：“上面刻的是谁的像和名号？”
他们说：“凯撒的。”
17耶稣说：“属于凯撒的东西应该给凯撒，属于上帝的东西应该给上帝。”
他们听了这话，都很惊奇。
论复活
18撒都该人向来不相信有复活的事，他们来问耶稣： 19“老师，摩西为我们写下律例，如果一个人死了，遗下妻子，又没有儿女，他的兄弟就当娶嫂嫂，替哥哥传宗接代。 20有弟兄七人，老大结了婚，没有孩子就死了。 21二弟把大嫂娶过来，也没有生孩子就死了，三弟也是一样， 22七个人都没有留下孩子。最后，那女人也死了。 23那么，到复活的时候，她将是谁的妻子呢？因为七个人都娶过她。”
24耶稣说：“你们弄错了，因为你们不明白圣经，也不知道上帝的能力。 25死人复活之后，将不娶也不嫁，就像天上的天使一样。 26关于死人复活的事，你们没有读过摩西书有关火中荆棘的记载吗？上帝对摩西说，‘我是亚伯拉罕的上帝，以撒的上帝，雅各的上帝。’ 27上帝不是死人的上帝，而是活人的上帝。你们大错了！”
最大的诫命
28有一位律法教师听到他们的辩论，觉得耶稣的回答很精彩，就走过去问道：“诫命中哪一条最重要呢？”
29耶稣回答道：“最重要的诫命是，‘听啊，以色列！主——我们的上帝是独一的主。 30你要全心、全情、全意、全力爱主——你的上帝’； 31其次就是‘要爱邻如己’。再也没有任何诫命比这两条更重要了。”
32那位律法教师说：“老师，你说的对，上帝只有一位，除祂以外，别无他神。 33我们要全心、全意、全力爱祂，又要爱邻如己。这样做比献什么祭都好。”
34耶稣见他答得很有智慧，就告诉他：“你离上帝的国不远了。”此后，没人再敢问耶稣问题了。
基督的身份
35耶稣在圣殿里教导的时候，问道：“律法教师为什么说基督是大卫的后裔呢？ 36大卫自己曾经受圣灵的感动，说，
“‘主对我主说，
你坐在我的右边，
等我使你的仇敌伏在你脚下。’
37既然大卫自己称基督为主，基督又怎能是大卫的后裔呢？”百姓听得津津有味。 38耶稣又教导他们，说：“你们要提防律法教师，他们爱穿着长袍招摇过市，喜欢人们在大街上问候他们， 39又喜欢会堂里的上座和宴席中的首位。 40他们侵吞寡妇的财产，还假意做冗长的祷告。这种人必受到更严厉的惩罚。”
穷寡妇的奉献
41然后，耶稣走到圣殿的奉献箱对面坐下，看大家怎样奉献。很多财主奉献了大量的钱。 42后来一个穷寡妇来了，投进了相当于一文钱的两个小铜钱。 43耶稣叫门徒来，说：“我实在告诉你们，这位穷寡妇比其他人奉献的都多， 44因为他们不过奉献了自己剩余的，但这穷寡妇却奉献了她赖以为生的。”
1ישוע סיפר לעם את המשל הבא: ”איש אחד נטע כרם ענבים ובנה גדר, יקב ומגדל שמירה. הוא השכיר את הכרם לכורמים ונסע לחוץ לארץ. 2בזמן הבציר שלח בעל־הכרם את אחד מאנשיו לאסוף את הרווח מיבול הענבים, 3אולם הכורמים התנפלו על השליח, הכו אותו ושלחו אותו חזרה אל בעל־הכרם בידיים ריקות.
4”בעל־הכרם שלח מישהו אחר אל הכורמים, אך גם אותו הכו ואף פצעו את ראשו. 5-6השליח הבא נרצח וכל השליחים שבאו לאחר מכן לכרם הוכו או נרצחו. לבסוף נשאר לבעל־הכרם עוד שליח אחד – בנו היחיד. בלית ברירה הוא שלח את בנו, בתקווה שלפחות אליו יתייחסו הכורמים בכבוד. 7אבל כשראו הכורמים את הבן מרחוק, אמרו: ’הנה בא יורש הכרם; הבה נהרוג אותו, ואז יהיה הכרם שלנו!‘ 8הם תפסו את הבן, רצחו אותו והשליכו את גופתו מעבר לגדר.
9”מה לדעתכם יעשה בעל־הכרם כאשר ישמע את מה שקרה? מובן שיבוא בעצמו, יהרוג את כל הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים. 10האם אינכם זוכרים שככה כתוב בתהלים? ’אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, 11מאת ה׳ היתה זאת; היא נפלאת בעינינו‘.“12.11 יב 11 כלשונו: ”אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה; מאת ה׳ הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו.“ (תהלים קיח 22)
12ראשי הכוהנים, הזקנים והסופרים רצו לאסור אותו בו במקום, כי הבינו שבמשל זה הוא מתכוון אליהם – שהם הכורמים הרשעים. אולם הם פחדו לגעת בו בגלל ההמון הרב שהיה שם. על כן ויתרו לו והלכו לדרכם. 13אולם הם שלחו אליו כמה מאנשי הורדוס ופרושים, כדי שייכנסו איתו לשיחה וינסו לגרום לכך שיאמר משהו נגד החוק, על־מנת שתהיה להם עילה לאסור אותו.
14”רבי,“ פתחו המסתננים, ”אנחנו יודעים שאתה איש ישר ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר אלוהים. אמור לנו, רבי, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“
15ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה: ”תנו לי מטבע ואומר לכם.“ 16הם נתנו לו מטבע, והוא שאל: ”של מי הדמות החקוקה על המטבע? של מי השם החקוק כאן?“
”של הקיסר!“ ענו כולם.
17”של הקיסר? אם כן תנו לו את מה ששייך לו, אך תנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים.“ הם נותרו פעורי פה וללא מילים.
18אחר כך באו צדוקים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) ושאלו אותו:
19”רבי, משה רבנו לימד אותנו שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו בן, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. 20במשפחה אחת היו שבעה אחים; האח הבכור התחתן, וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. 21האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. כך קרה גם עם האח השלישי. 22בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם בן. לבסוף מתה גם האישה.“
23”רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!“ 24השיב להם ישוע: ”טעותכם נובעת מבורותכם בכל הנוגע לכתבי־הקודש ולגבורתו של אלוהים. 25כי בתחיית המתים לא יהיו עוד נשואים; כולם יהיו כמלאכים בשמים.
26”ובנוגע לתחיית המתים – טועים אתם מאוד. האם מעולם לא קראתם בספר שמות על משה והסנה הבוער? אלוהים אמר למשה:12.26 יב 26 שמות ג 6 ’אנוכי אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב‘.
27”אלוהים אמר למשה כי למרות שאנשים אלה מתו לפני מאות שנים, הם עדיין חיים. הרי אלוהים לא היה אומר: ’אנוכי האלוהים‘ של אנשים מתים!“
28אחד המנהיגים היהודיים שעמד שם נוכח כי ישוע השיב כהלכה, ולכן שאל אותו: ”מהי המצווה החשובה ביותר?“
29ישוע השיב: ” ’שמע ישראל, ה׳ אלוהינו, ה׳ אחד! 30ואהבת את ה׳ אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך‘. 31המצווה השנייה היא: ’ואהבת לרעך כמוך!‘ מצוות אלה הן החשובות ביותר!“
32השואל המשיך: ”רבי, אתה צודק. באמת יש רק אלוהים אחד ואין אחר מלבדו. 33אני יודע שחשוב יותר לאהוב את אלוהים בכל לבי, הבנתי וכוחי, ולאהוב אנשים אחרים כמו את עצמי, מאשר להקריב כל מיני קרבנות בבית־המקדש.“
34ישוע ראה שהאיש דיבר בחוכמה, ולכן אמר לו: ”אתה קרוב מאוד למלכות אלוהים!“ לאחר מכן לא העז איש לשאול אותו יותר שאלות.
35מאוחר יותר, כשלימד ישוע את האנשים בבית־המקדש, שאל אותם: ”מדוע טוענים הסופרים כי המשיח הוא בן־דוד? 36הרי דוד אמר בעצמו בהשראת רוח הקודש:12.36 יב 36 תהלים קי 1 ’נאום ה׳ לאדני, שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך‘. 37הלא דוד עצמו קרא לו ’אדון‘, אם כן כיצד הוא יכול להיות בנו?“ הקהל נהנה מאוד להקשיב לנימוקיו של ישוע ולמסקנותיו.
38ישוע המשיך ללמד את העם: ”היזהרו מהסופרים שאוהבים ללבוש גלימות ולהיראות לפני האנשים בשווקים, כדי שכולם ייתנו להם כבוד. 39הם אוהבים לשבת במושבי הנכבדים בבית־הכנסת ובסעודות וחגיגות. 40ללא בושה הם מגרשים אלמנות מבתיהן, וכדי לכסות על מעשיהם מעמידים פני קדושים תמימים ומתפללים בציבור תפילות ארוכות. משום כך יהיה עונשם חמור יותר.“
41ישוע התיישב מול תיבת האוצר והתבונן באנשים שהביאו תרומות. עשירים רבים תרמו סכומי כסף גדולים. 42אחריהם הופיעה אלמנה ענייה שתרמה שתי פרוטות בשווי של שתי אגורות.
43ישוע קרא לתלמידיו ואמר: ”אתם רואים את האלמנה הזאת? היא תרמה יותר מכל העשירים האלה גם יחד! 44כי העשירים תרמו סכומים קטנים ביחס לרכוש הרב שיש להם, ואילו האלמנה הזאת נתנה את כל מה שהיה לה.“
