耶稣降生伯利恒
1那时，凯撒奥古斯都颁下谕旨，命罗马帝国的人民都办理户口登记。 2这是第一次户口登记，正值居里纽任叙利亚总督。 3大家都回到本乡办理户口登记。 4约瑟因为是大卫家族的人，就从加利利的拿撒勒镇赶到犹太地区大卫的故乡伯利恒， 5要和已许配给他、怀着身孕的玛丽亚一起登记。 6他们抵达目的地时，玛丽亚产期到了， 7便生下第一胎，是个儿子。她用布把孩子裹好，安放在马槽里，因为旅店没有房间了。
牧羊人和天使
8当晚，伯利恒郊外有一群牧羊人正在看守羊群。 9忽然，主的天使向他们显现，主的荣光四面照着他们，他们非常害怕。 10天使对他们说：“不要怕！我告诉你们一个有关万民的大喜讯， 11今天在大卫的城里有一位救主为你们降生了，祂就是主基督！ 12你们将看见一个婴孩包着布躺在马槽里，这就是给你们的记号。”
13忽然，有一大队天军出现，与那天使一同赞美上帝说：
14“在至高之处，
愿荣耀归于上帝！
在地上，
愿平安临到祂所喜悦的人！”
15众天使离开他们升回天上之后，牧羊人便商议说：“我们现在去伯利恒，察看一下主刚才告诉我们的那件事吧！” 16他们就连忙进城，找到了玛丽亚和约瑟以及躺在马槽里的婴孩。 17他们看过之后，就把天使告诉他们有关这婴孩的事传开了。 18听见的人都对牧羊人的话感到惊讶。
19但玛丽亚把这些事牢记在心里，反复思想。 20牧羊人在归途中不断地将荣耀归于上帝，赞美祂，因为他们的所见所闻跟天使告诉他们的一样。
奉献圣婴
21在第八天，婴孩接受了割礼，祂的名字叫耶稣，是玛丽亚怀孕前天使取的。
22摩西律法规定的洁净期满后，约瑟和玛丽亚把婴孩带到耶路撒冷去献给主， 23因为主的律法规定：必须把长子分别出来献给主。 24他们又按照主的律法献上祭物，即一对斑鸠或两只雏鸽。 25耶路撒冷有一位公义敬虔、有圣灵同在的人名叫希缅，他一直期待着以色列的安慰者到来。 26圣灵曾启示他：他去世前必能亲眼看见主所立的基督。
27一天，他受圣灵感动进入圣殿，看见约瑟和玛丽亚抱着婴孩耶稣进来，要依照律法的规定为祂行奉献礼， 28就把祂抱过来，称颂上帝说：
29“主啊，现在你的话已经成就，
可以让你的奴仆安然离世了，
30因为我已亲眼看到你的救恩，
31就是你为万民所预备的救恩。
32这救恩是启示外族人的光，
也是你以色列子民的荣耀。”
33约瑟和玛丽亚听见这番话，感到惊奇。 34希缅给他们祝福后，就对孩子的母亲玛丽亚说：“看啊，这孩子必使以色列许多人跌倒、许多人兴起。祂将成为众人攻击的对象， 35好叫许多人的心思意念暴露出来，你自己则会心如刀割。”
36-37亚设支派中有一位八十四岁高龄的女先知名叫亚拿，是法内利的女儿，婚后七年便开始守寡，之后一直住在圣殿里，禁食祷告，日夜事奉上帝。 38正在那时，她也前来感谢上帝，并把耶稣的事报告给所有盼望耶路撒冷蒙救赎的人。
39约瑟和玛丽亚办完了主的律法规定的一切事之后，就回到他们的家乡——加利利的拿撒勒。 40耶稣渐渐长大，身心强健，充满智慧，上帝的恩典与祂同在。
少年耶稣圣殿论道
41约瑟和玛丽亚每年都上耶路撒冷去过逾越节。 42耶稣十二岁那年，跟父母照例上去过节。 43节期完了，约瑟和玛丽亚便启程回家，他们并不知道少年耶稣仍然留在耶路撒冷， 44还以为祂跟在同行的人中间。他们走了一天的路后，才开始在亲戚朋友中找祂， 45结果没有找到，只好回到耶路撒冷。 46三天后，他们才在圣殿里找到耶稣，祂正和教师们坐在一起，一边听一边问问题。 47祂的知识和对答令听见的人感到惊奇。 48约瑟和玛丽亚看见耶稣在那里，大为惊奇。
玛丽亚对祂说：“儿子，你为什么这样对我们呢？你父亲和我急得到处找你！”
49耶稣对他们说：“你们为什么找我呢？难道你们不知道我应该在我父的家吗？” 50但他们不明白祂在讲什么。
51于是，耶稣随父母回到拿撒勒，并顺从他们。玛丽亚把这一切事牢记在心。 52耶稣渐渐长大，智慧与日俱增，越来越受上帝和人们的喜爱。
1באותה תקופה ציווה הקיסר הרומאי אוגוסטוס לפקוד את כל תושבי האימפריה הרומית. 2זה היה מפקד התושבים הראשון, והוא נערך בזמן שקוריניוס היה שליט סוריה.
3לצורך המפקד נדרש כל אדם לשוב אל עיר מולדתו. 4גם יוסף, תושב נצרת שבגליל, חזר אל עיר מולדתו – הוא הלך אל העיר בית לחם ביהודה, מאחר שהיה נצר למשפחת דוד המלך. 5אל יוסף נלוותה ארוסתו מרים שהייתה בהיריון.
6בהיותם בבית־לחם מרים החלה בצירי לידה, 7וילדה את בנה הבכור. היא עטפה את התינוק והשכיבה אותו באבוס, כי לא השיגו מקום לינה באכסניות שהיו מלאות עד אפס מקום לרגל המפקד. 8בקרבת מקום היו רועי־צאן אשר ישנו בשדה ושמרו על עדרם במשך הלילה.
9לפתע נגלה אליהם מלאך ה׳, והשדה נמלא זוהר כבוד ה׳. הרועים נבהלו מאוד, 10אולם המלאך הרגיע אותם ואמר: ”אל תפחדו! באתי לבשר לכם חדשות משמחות ביותר – לא לכם בלבד, כי אם לכל העם! 11בבית־לחם עיר דוד נולד לכם היום מושיע, הלא הוא המשיח האדון! 12כהוכחה לאמיתות דברי תמצאו תינוק עטוף שוכב באבוס.“
13לפתע הצטרפו אל המלאך צבאות השמים, והם שרו שיר שבח ותהילה לאלוהים:
14”כבוד ותהילה לאלוהים במרומי השמים,
ושלום על־פני האדמה לכל אוהביו העושים את רצונו!“
15כאשר נעלמו המלאכים מעיני הרועים וחזרו לשמים, אמרו הרועים איש אל רעהו: ”הבא נמהר לבית־לחם כדי לראות את מה שגילה לנו אלוהים.“
16הם מיהרו העירה ומצאו את מרים, את יוסף ואת התינוק שוכב באבוס. 17מיד סיפרו הרועים לכולם את אשר קרה להם בשדה, ואת דברי המלאך על אודות הילד הזה. 18כל השומעים תמהו מאוד על דברי הרועים, 19ובכל זאת מרים שמרה את הדברים בלבה והרהרה בהם לעתים קרובות.
20לאחר מכן חזרו הרועים אל השדה, כשהם מהללים ומשבחים את אלוהים על ביקור המלאך ועל שמצאו את התינוק כדבריו.
21כעבור שמונה ימים, בטקס ברית־המילה, ניתן לתינוק השם ”ישוע“ – השם שנתן לו המלאך עוד לפני הריונה של מרים. 22בתום ימי הטהרה2.22 ב 22 ראה ויקרא פרק יב של מרים הביאו היא ובעלה את הילד לירושלים, להעמידו לפני ה׳, 23כי כתוב בתורה שצריך להקדיש לה׳ את הבן הבכור של כל אם, 24ולהקריב קרבן כדרישת התורה: שני תורים או שתי יונים צעירות.
25בירושלים גר אדם בשם שמעון אשר היה צדיק וחסיד, מלא ברוח הקודש וחי בציפייה מתמדת לגאולת ישראל. 26רוח הקודש גילה לשמעון הצדיק שלא ימות לפני שיראה במו עיניו את משיח ה׳. 27באותו יום הדריך רוח הקודש את שמעון אל בית־המקדש, וכאשר הביאו מרים ויוסף את הילד לפני אלוהים, כמצוות התורה, 28הרים שמעון את הילד בזרועותיו, אימץ אותו אל לבו, ברך את אלוהים ואמר:
29”אלוהי, עתה אני יכול למות במנוחה,
כי קיימת את אשר הבטחת לי;
30-31במו עיני ראיתי את המשיח שנתת לעולם!
32הוא האור אשר יאיר את עיני העמים
ויהיה תפארת עמך ישראל!“
33יוסף ומרים תמהו על הנאמר אודות בנם.
34-35שמעון ברך אותם ואחר כך אמר למרים: ”מרים, לבך יידקר בחרב הייסורים, כי ילדך זה נועד להכשיל רבים בישראל ולהושיע רבים. הוא יהיה נושא למריבה וחילוקי־דעות, כי יחשוף את מחשבותיהם האפלות של אנשים רבים.“
36-37בבית־המקדש הייתה גם נביאה זקנה בשם חנה בת־פנואל, משבט אשר. היא הייתה אלמנה כבת 84 שנים, אך נישואיה לבעלה נמשכו שבע שנים בלבד. חנה לא עזבה את המקדש לרגע; היא אהבה את אלוהים ושרתה אותו יומם ולילה בצום, בתפילה ובתחנונים.
38חנה שמעה את ברכתו של שמעון, והחלה לברך את שם אלוהים ולספר לאנשי ירושלים, שציפו לגאולת המשיח, כי סוף־סוף בא המשיח!
39לאחר שקיימו הוריו של ישוע את כל מצוות התורה הנוגעות לרך הנולד, חזרו לביתם – אל נצרת עירם אשר בגליל. 40הילד גדל התחזק, מלא חכמה, וחסד אלוהים היה עליו.
41-42כשמלאו לישוע שתים־עשרה שנים עלו הוריו לירושלים – כמנהגם מדי שנה – כדי לחוג את חג הפסח. 43בתום החג החלו הוריו במסע חזרה הביתה, ואילו ישוע נשאר בירושלים ללא ידיעתם. 44הוריו לא דאגו לו ביום הראשון למסע, כי הניחו שהיה בחברת ידידים שבין אנשי השיירה. אולם בראותם שלא הופיע עד הערב, החלו לחפשו בין החברים והמכרים, 45ומשלא מצאו אותו, חזרו לירושלים בתקווה למצאו שם.
46לאחר שלושה ימי חיפושים הם מצאו את ישוע בבית־המקדש. הוא ישב בין הרבנים, הקשיב לדבריהם ושאל אותם שאלות נבונות. 47כל שומעיו התפעלו בפקחותו, מהבנתו ומתשובותיו. 48הוריו הופתעו למצוא אותו שם, ואמו אמרה לו: ”בני, מדוע עוללת לנו זאת? אביך ואני דאגנו לך כל כך וחיפשנו אותך בכל מקום.“
49”מדוע חיפשתם אותי?“ שאל ישוע בתמיהה. ”האם לא ידעתם שאהיה עסוק בענייני אבי?“ 50אולם הם לא הבינו למה התכוון.
51ישוע חזר עם הוריו לנצרת והיה נכנע למרותם. אמו שמרה בלבה את כל מה שהתרחש. 52ישוע הלך וגדל בקומה ובחוכמה, והיה אהוב על אלוהים ובני אדם.
