1-2提阿非罗大人，已经有很多人根据最初的目击者和传道者给我们的口述，把我们中间发生的事记载下来。 3我把一切事情从头至尾仔细查考之后，决定按次序写出来， 4使你知道自己所学的道都是有真凭实据的。
天使预告施洗者约翰出生
5犹太王希律执政期间，亚比雅的班里有位祭司名叫撒迦利亚，他妻子伊丽莎白是亚伦的后裔。 6夫妻二人遵行主的一切诫命和条例，无可指责，在上帝眼中是义人。 7但他们没有孩子，因为伊丽莎白不能生育，二人又年纪老迈。
8有一天，轮到撒迦利亚他们那一班祭司当值， 9他们按照祭司的规矩抽签，抽中撒迦利亚到主的殿里去烧香。 10众百姓都在外面祷告。 11那时，主的天使在香坛的右边向撒迦利亚显现， 12撒迦利亚见了，惊慌害怕起来。
13天使对他说：“撒迦利亚，不要害怕，你的祷告已蒙垂听。你的妻子伊丽莎白要为你生一个儿子，你要给他取名叫约翰。 14你必欢喜快乐，许多人也会因为他的诞生而欣喜雀跃， 15因为他将成为主伟大的仆人。他必滴酒不沾，并且在母腹里就被圣灵充满。 16他将劝导许多以色列人回心转意，归顺主——他们的上帝。 17他将以先知以利亚的心志和能力做主的先锋，使父亲的心转向儿女，使叛逆的人回转、顺从义人的智慧，为主预备合用的子民。”
18撒迦利亚对天使说：“我已经老了，我的妻子也上了年纪，我如何知道这是真的呢？” 19天使回答说：“我是侍立在上帝面前的加百列，奉命来向你报这喜讯。 20我说的这些话到时候必定应验。但因为你不肯相信我的话，所以这事成就以前，你将变成哑巴，不能说话。”
21人们在等候撒迦利亚，见他在圣殿里迟迟不出来，都感到奇怪。 22后来他出来了，却成了哑巴，不能说话，只能打手势，大家意识到他在圣殿里看见了异象。 23撒迦利亚供职期满，就回家去了。 24不久，伊丽莎白果然怀了孕，她有五个月闭门不出。 25她说：“主真是眷顾我，除掉了我不生育的羞耻。”
天使预告耶稣降生
26伊丽莎白怀孕六个月的时候，天使加百列又奉上帝的命令到加利利的拿撒勒， 27去见一位童贞女，她叫玛丽亚。玛丽亚已经和大卫的后裔约瑟订了婚。
28天使到了玛丽亚那里，说：“恭喜你，蒙大恩的女子，主与你同在！”
29玛丽亚听了觉得十分困惑，反复思想这话的意思。
30天使对她说：“玛丽亚，不要害怕，你在上帝面前已经蒙恩了。 31你要怀孕生子，并给祂取名叫耶稣。 32祂伟大无比，将被称为至高者的儿子，主上帝要把祂祖先大卫的王位赐给祂。 33祂要永远统治以色列1:33 “以色列”希腊文是“雅各的家”。，祂的国度永无穷尽。”
34玛丽亚对天使说：“这怎么可能呢？我还是童贞女。”
35天使回答说：“圣灵要临到你身上，至高者的能力要荫庇你，所以你要生的那圣婴必称为上帝的儿子。 36看啊，你的亲戚伊丽莎白年纪老迈，一向不能生育，现在已经怀男胎六个月了。 37因为上帝无所不能。”
38玛丽亚说：“我是主的婢女，愿你所说的话在我身上成就。”于是天使离开了她。
玛丽亚看望伊丽莎白
39不久，玛丽亚便动身赶到犹太山区的一座城， 40进了撒迦利亚的家，向伊丽莎白请安。 41伊丽莎白一听见玛丽亚的问安，腹中的胎儿便跳动起来，伊丽莎白被圣灵充满， 42高声喊着说：“在妇女中你是最蒙福的！你腹中的孩子也是蒙福的！ 43我主的母亲来探望我，我怎么敢当呢？ 44我一听到你问安的声音，腹中的孩子就欢喜跳动。 45相信主所说的话必实现的女子有福了！”
46玛丽亚说：
“我的心尊主为大，
47我的灵因我的救主上帝而欢喜，
48因祂眷顾我这卑微的婢女，
从今以后，
世世代代都要称我是有福的。
49全能者在我身上行了奇事，
祂的名是神圣的。
50祂怜悯敬畏祂的人，
直到世世代代。
51祂伸出臂膀，施展大能，
驱散心骄气傲的人。
52祂使当权者失势，
叫谦卑的人升高。
53祂使饥饿的得饱足，
叫富足的空手而去。
54祂扶助了自己的仆人以色列，
55祂要施怜悯给亚伯拉罕和他的子孙，
直到永远，
正如祂对我们祖先的应许。”
56玛丽亚和伊丽莎白同住了约三个月，便回家去了。
施洗者约翰出生
57伊丽莎白的产期到了，生下一个儿子。 58亲戚和邻居听见主向她大施怜悯，都和她一同欢乐。 59到了第八天，他们来给孩子行割礼，想照他父亲的名字给他取名叫撒迦利亚。
60但伊丽莎白说：“不！要叫他约翰。”
61他们说：“你们家族中没有人用这个名字啊！” 62他们便向他父亲打手势，问他要给孩子起什么名字。 63撒迦利亚就要了一块写字板，写上：“他的名字叫约翰。”大家看了都很惊奇。 64就在那时，撒迦利亚恢复了说话的能力，便开口赞美上帝。 65住在周围的人都很惧怕，这消息很快就传遍了整个犹太山区。 66听见的人都在想：“这孩子将来会怎样呢？因为主与他同在。”
撒迦利亚的预言
67孩子的父亲撒迦利亚被圣灵充满，便预言说：
68“主——以色列的上帝当受称颂，
因祂眷顾、救赎了自己的子民，
69在祂仆人大卫的家族中为我们兴起了一位大能的拯救者1:69 “拯救者”希腊文是“拯救的角”。，
70正如祂从亘古借着祂圣先知们的口所说的。
71祂要从仇敌和一切恨我们之人手中拯救我们。
72祂怜悯我们的祖先，
持守自己的圣约，
73就是祂对我们的先祖亚伯拉罕所起的誓，
74要把我们从仇敌手中拯救出来，
75使我们一生一世在圣洁和公义中坦然无惧地事奉祂。
76至于你，我的儿子啊！
你将要被称为至高者的先知，
因为你要走在主的前面，
为祂预备道路，
77使百姓因罪得赦免而明白救恩的真谛。
78由于上帝的怜悯，
清晨的曙光必从高天普照我们，
79照亮那些生活在黑暗中和死亡阴影下的人，
带领我们走平安的道路。”
80那孩子渐渐长大，心灵强健，在向以色列人公开露面之前，一直住在旷野。
1תאופילוס היקר, אנשים רבים כבר כתבו על הדברים שהתרחשו בינינו, 2על־פי סיפוריהם של תלמידי ישוע ושל עדי ראייה אחרים. 3גם אני חקרתי היטב את התרחשות הדברים מתחילתם, והחלטתי כי טוב שאכתוב לך אותם לפי סדר העניינים, 4כדי שיהיה לך מידע מדויק על הנושא שלמדת.
5בימי הורדוס מלך יהודה היה בארץ כהן בשם זכריה, אשר היה שייך למחלקת אביה1.5 א 5 הכוהנים הרבים במקדש חולקו לעשרים־וארבע מחלקות (ראה דברי הימים א פרק כד). כל מחלקה שרתה בתורנות פעמיים בשנה למשך שבוע בכל פעם. מחלקת אביה הייתה המחלקה השמינית. – ממשרתי בית־המקדש. גם אשתו אלישבע הייתה ממשפחה כוהנית. 6זכריה ואלישבע היו אנשים צדיקים, אשר אהבו את ה׳ ושמרו את כל מצוותיו וחוקותיו. 7אולם לא היו להם ילדים, כי אלישבע הייתה עקרה, ושניהם כבר היו זקנים.
8-9יום אחד, כאשר הייתה מחלקתו של זכריה בתורנות בבית־המקדש, נפל בגורלו להיכנס אל היכל ה׳ ולהקטיר קטורת. 10בינתיים עמד כל העם בחוץ והתפלל, כנהוג בעת הקטרת הקטורת.
11לפתע נראה מלאך ה׳ אל זכריה מימין למזבח הקטורת. 12זכריה נבהל ונמלא פחד.
13”אל תירא, זכריה“, הרגיע אותו המלאך. ”באתי לבשר לך שאלוהים שמע את תפילתך, ושאשתך אלישבע תלד לך בן! עליך לקרוא לו ’יוחנן‘. 14לידתו תביא לכם שמחה ואושר, ואנשים רבים ישמחו יחד אתכם, 15כי ה׳ הועיד אותו לגדולות. עליו להינזר מיין ומשקאות חריפים, והוא יימלא ברוח הקודש מעת לידתו. 16יוחנן ישיב רבים מעם ישראל אל ה׳ אלוהיהם. 17הוא ילך לפני ה׳ ברוחו ובגבורתו של אליהו הנביא, ישלים בין אבות לבנים, וישיב את המרדנים לדרך הצדקה והתבונה. אכן, הוא יכין את העם לבואו של האדון.“ 18”כיצד אדע שדבריך נכונים?“ שאל זכריה. ”הלא אדם זקן אני, וגם אשתי כבר זקנה.“
19”אני המלאך גבריאל!“ השיב המלאך. ”אני עומד לפני אלוהים, והוא אשר שלח אותי לבשר לך את ההודעה הזאת. 20דע לך כי כל אשר אמרתי יתקיים בבוא הזמן, אולם מאחר שלא האמנת לדברי, לא תוכל להוציא מילה מפיך מרגע זה ועד שיתקיימו דברי!“
21האנשים אשר התפללו בחוץ המתינו בינתיים לזכריה, ולא הבינו מדוע התעכב. 22לבסוף, כשיצא זכריה החוצה הוא לא יכול היה לדבר אל העם, אולם מסימני ידיים הבינו האנשים שראה חזיון. 23זכריה נשאר בבית־המקדש עד תום ימי התורנות של מחלקתו, ולאחר מכן שב לביתו.
24כעבור זמן קצר הרתה אלישבע אשתו והסתתרה מעיני הציבור כחמישה חודשים.
25”מה טוב הוא אלוהים!“ קראה אלישבע בשמחה רבה. ”ברחמיו הרבים הוא הסיר את חרפת עקרותי!“
26בחודש השישי להריונה של אלישבע שלח אלוהים את המלאך גבריאל אל העיר נצרת שבגליל, 27אל נערה בתולה בשם מרים, ארוסתו של יוסף משושלת בית־דוד.
28גבריאל נגלה אל מרים ואמר לה: ”שלום לך, אשת חן, ה׳ עמך!“
29מרים נבהלה לרגע; דברי המלאך הביכו אותה, והיא ניסתה לנחש בלבה למה הוא התכוון.
30”אל תפחדי, מרים,“ הרגיע אותה המלאך, ”כי מצאת חן בעיני אלוהים והוא החליט לברך אותך. 31בעוד זמן קצר תיכנסי להריון ותלדי בן. בשם ’ישוע‘ תקראי לו. 32הוא יהיה רם־מעלה וייקרא בן־אלוהים. ה׳ ייתן לו את כסא דוד אביו, 33והוא ימלוך על עם־ישראל לעולם ועד; מלכותו לא תסתיים לעולם.“ 34”כיצד אוכל ללדת?“ שאלה מרים בתמיהה. ”הרי אני בתולה!“ 35השיב לה המלאך: ”רוח הקודש תבוא אליך, וגבורת אלוהים תצל עליך. משום כך הבן הקדוש שייוולד ייקרא בן־אלוהים.“ 36המלאך המשיך: ”לפני שישה חודשים נכנסה קרובתך הזקנה אלישבע להריון – כן, זו ששכנותיה קראו לה ’העקרה‘ – וגם היא תלד בן! 37כי אין דבר בלתי אפשרי לאלוהים“.
38”הנני שפחתך, אדוני,“ אמרה מרים בענווה, ”ואני מוכנה לעשות את כל אשר יאמר לי. אמן שיתקיימו דבריך.“ לאחר מכן נעלם המלאך.
39-40כעבור ימים אחדים מיהרה מרים אל הרי יהודה, אל ביתו של זכריה, ובהיכנסה אל הבית ברכה את אלישבע לשלום. 41לשמע ברכתה של מרים התנועע התינוק בבטנה של אלישבע, והיא נמלאה ברוח הקודש.
42”ברוכה את בנשים, מרים, וברוך תינוקך!“ פרצה אלישבע בקריאת שמחה. 43”מדוע זכיתי בכבוד הגדול שאם אדוני באה לבקר אותי? 44התינוק בבטני התנועע בשמחה לשמע קול ברכתך! 45אלוהים ברך אותך בצורה נפלאה כזאת משום שהאמנת כי יקיים את דבריו.“
46השיבה מרים:
”ברכי נפשי את ה׳;
47אגיל ואשמח באלוהים מושיעי!
48כי עשה חסד עם שפחתו,
ומעתה יברכוני כל הדורות.
49גדולות ונפלאות עשה עמי אל שדי, קדוש שמו.
50מדור לדור הוא מעניק את חסדו ורחמיו לכל היראים אותו.
51בזרוע נטויה עשה מעשי גבורה,
הפר מזימות גאים ורשעים,
52והוריד שליטים מכיסאם.
אולם את השפלים והנחותים הוא רומם!
53את העניים האכיל ואת העשירים הרעיב!
54-55אלוהים תמך בעבדו ישראל,
ולא שכח כי הבטיח לאבותינו
– לאברהם ולזרעו –
לרחם על ישראל לעולם ועד!“
56מרים נשארה אצל אלישבע כשלושה חודשים, ולאחר מכן חזרה לביתה. 57בינתיים תמו ימי הריונה של אלישבע והיא ילדה בן. 58השמועה על החסד שעשה איתה ה׳ התפשטה עד מהרה בין שכניה וקרובי משפחתה, וכולם שמחו בשמחתה.
59ביום השמיני להולדת התינוק התכנסו השכנים והקרובים לטקס ברית־המילה. האורחים היו בטוחים שהתינוק ייקרא ”זכריה“ – על שם אביו, 60אולם אלישבע אמרה: ”לא, שם התינוק יוחנן!“
61”יוחנן?“ התפלאו האורחים. ”אבל אין במשפחתך אף אחד בשם הזה“. 62הם פנו אל זכריה (שעדיין לא היה מסוגל לדבר), ושאלו אותו בתנועות ידיים וברמזים כיצד ייקרא התינוק.
63זכריה ביקש בתנועות ידיים שיביאו לו לוח, וכתב עליו: ”שם הילד יוחנן“. 64באותו רגע חזר אליו כושר הדיבור והוא החל לברך את אלוהים.
65כל השכונה נמלאה יראת כבוד, והדבר היה נושא לשיחה בכל הרי יהודה. 66כל השומעים התרשמו עמוקות ואמרו: ”מעניין למה נועד הילד הזה.“ כי היה ברור להם שאלוהים איתו.
67לאחר מכן נמלא זכריה אביו רוח הקודש וניבא את הנבואה הבאה:
68”ברוך ה׳ אלוהי ישראל,
כי פנה אל עמו, הודיע ופדה אותו.
69ה׳ שלח לנו מושיע גיבור משושלת בית דוד עבדו –
70כפי שהבטיח לנו בפי נביאיו הקדושים עוד לפני זמן רב –
71כדי להצילנו מיד כל אויבינו ושונאינו.
72אלוהים יעשה חסד עם אבותינו
ויזכור את בריתו
73ואת שבועתו לאברהם אבינו:
74-75להצילנו מיד אויבינו,
ולהעניק לנו את הזכות
לשרתו כל ימי חיינו בקדושה,
ובצדקה וללא פחד.“
76”ואתה, ילדי הקטן, תיקרא נביא לאל עליון,
כי תלך לפני האדון ותפנה לו את הדרך.
77אתה תלמד את בני־ישראל
כיצד הם יכולים להיוושע על־ידי סליחת חטאיהם.
78בזכות אהבתו, רחמיו וטוב־לבו של אלוהים
יזרח עלינו אור ממרום,
79כדי להאיר לשרויים במוות ובחשכה,
וכדי להוביל את רגלינו אל דרך השלום.“
80הילד גדל, התחזק והתחשל באופיו. הוא התגורר במדבר עד שהגיע המועד להתחיל את שליחותו אל עם־ישראל.
