井边谈道
1-3耶稣得知法利赛人听见祂收门徒、为人施洗比约翰还多，便离开犹太回加利利。其实不是耶稣亲自施洗，而是祂的门徒施洗。 4祂回加利利的路上必须经过撒玛利亚。 5于是，祂来到撒玛利亚的一座城，名叫叙加，靠近雅各留给他儿子约瑟的那块地。 6雅各井就在那个地方。耶稣走路疲乏，坐在井旁休息。那时是中午时分， 7-8门徒都进城买食物去了。有一个撒玛利亚的妇人来打水，耶稣说：“请你给我一点水吧。”
9撒玛利亚妇人说：“你是个犹太人，怎么向我这撒玛利亚妇人要水喝？”原来犹太人和撒玛利亚人互不往来。
10耶稣回答说：“要是你知道上帝的恩赐，又知道向你要水喝的是谁，你早就求祂了，祂也早就把活水给你了。”
11妇人说：“先生，你没有打水的器具，井又深，你从哪里得到活水呢？ 12我们的祖先雅各把这口井留给我们，他自己和他的儿女、牲畜都喝这井里的水，难道你比他更伟大吗？”
13耶稣说：“人喝了这井里的水，还会再渴， 14但是喝了我所赐的活水，永远不会再渴。我所赐的水要在他里面成为生命的泉源，涌流不息，直到永生。”
15妇人说：“先生，请你把这种水赐给我，我就不会再渴了，也用不着来打水了。”
16耶稣说：“去叫你的丈夫来。”
17妇人说：“我没有丈夫。”耶稣说：“你说的对，你没有丈夫， 18因为你已经有过五个丈夫了，现在和你同居的也不是你的丈夫。你说的是实话。”
19妇人说：“先生，你一定是先知。 20我们的祖先一向都是在这山上敬拜上帝，你们却说耶路撒冷才是敬拜的地方。”
21耶稣回答说：“妇人，你当信我。时候快到了，你们将不在这山上，也不在耶路撒冷敬拜父。 22你们不知道你们敬拜的是谁，我们知道我们敬拜的是谁，因为救恩是从犹太人出来的。 23时候快到了，其实就是现在，真正敬拜父的，要用心灵按真理敬拜祂，因为父寻找的正是这样敬拜祂的人。 24上帝是灵，所以必须用心灵按真理敬拜祂。”
25妇人说：“据我所知，那被称为基督的弥赛亚要来。祂来了，会把一切都告诉我们。”
26耶稣说：“我这跟你说话的人就是祂。”
27这时，门徒回来了，看见耶稣和一个妇人谈话，感到惊奇，可是没有人问：“你想要什么？”或问：“你为什么和她说话？”
28那妇人撇下水罐，回到城里，对人们说： 29“你们快来看啊！有一个人把我过去的事全部说了出来。莫非祂就是基督？” 30众人听了就到城外去看耶稣。
撒种与收割
31其间，门徒对耶稣说：“老师，请吃点东西吧。”
32耶稣说：“我有食物吃，是你们不知道的。”
33门徒彼此议论说：“难道有人给祂吃的了？”
34耶稣说：“我的食物就是遵行差我来者的旨意，完成祂的工作。 35你们不是说还有四个月才到收割的时候吗？举目向田观看吧，庄稼已经熟了，可以收割了。 36收割的人不但可以得到报酬，而且可以为永生收获果实，叫撒种的和收割的一同快乐。 37俗语说得好，‘那人撒种，这人收割。’ 38我派你们去收割那些你们没有劳作的庄稼，别人劳苦，你们享受他们劳苦的成果。”
39那城里有许多撒玛利亚人信了耶稣，因为那妇人做见证说：“祂将我以前做的一切事情都说了出来。” 40撒玛利亚人来见耶稣，恳求祂留下来，祂就在那里住了两天。 41因为耶稣传的道，信的人更多了。 42他们对那妇人说：“现在我们信，不再是因为你的话，而是我们亲耳听见了，知道祂真的是救世主。”
耶稣治好大臣的儿子
43两天后，耶稣动身前往加利利。 44祂以前说过：“先知在他本乡不受人尊敬。” 45然而，祂回到加利利却受到当地的人欢迎，因为他们上耶路撒冷过节时，看见了祂所做的一切。
46祂又到了加利利的迦拿，就是祂从前把水变成酒的地方。有一个大臣的儿子在迦百农患了病。 47大臣听说耶稣从犹太来到加利利，立刻赶来见祂，求祂去医治他病危的儿子。
48耶稣对他说：“你们不看见神迹奇事，总不相信。”
49大臣说：“先生，趁我的孩子还没死，求你赶快去！”
50耶稣说：“回去吧，你的儿子好了。”他相信耶稣的话，就回去了。
51他途中遇见奴仆来报信说他儿子好了， 52就问什么时候好的。仆人说：“昨天下午一点钟，烧就退了。”
53他想起正是那时候耶稣对他说：“你的儿子好了！”他和全家都信了。
54这是耶稣从犹太回到加利利后所行的第二个神迹。
1-2הפרושים שמעו שישוע מושך אליו אנשים רבים, ושהטביל תלמידים רבים יותר משהטביל יוחנן (למעשה, תלמידי ישוע הם שהטבילו, ולא הוא עצמו). 3כשנודע הדבר לישוע, הוא עזב את אזור יהודה וחזר לגליל. 4לשם כך היה עליו לעבור דרך שומרון.
5-6בשעת הצהריים הגיע ישוע לעיר השומרונית סוכר, השוכנת מול חלקת האדמה שנתן יעקב אבינו ליוסף בנו, ובה באר יעקב. ישוע עייף מהדרך הארוכה ומהחום הכבד, וישב לנוח ליד הבאר. 7-8הוא ישב שם לבדו, כי תלמידיו הלכו העירה לקנות אוכל. עד מהרה הגיעה לבאר אישה שומרונית שרצתה לשאוב מים.
”אנא, תני לי לשתות“, ביקש ישוע. 9האישה תמהה על בקשתו הבלתי־רגילה וקראה: ”הרי יהודי אתה, ואילו אני שומרונית! אתה יודע שהיהודים אינם מתערבים עם השומרונים. כיצד אתה מבקש ממני לתת לך לשתות?“
10”אילו ידעת מהי מתנתו של אלוהים ומי הוא האומר לך ’תני לי לשתות‘, היית מבקשת ממני מים חיים והייתי נותן לך אותם!“ השיב ישוע.
11”מאין לך מים חיים?“ תמהה האישה. ”הבאר הזאת עמוקה מאוד ואין לך דלי או חבל. 12מלבד זאת, האם גדול אתה מיעקב אבינו שנתן לנו את הבאר? יעקב עצמו, בני־ביתו וצאנו שתו מהמים האלה!“
13”כל השותה מהמים האלה ישוב ויצמא, 14אולם מי שישתה מהמים שאני נותן, לא יצמא יותר לעולם! כי מים אלה יהיו בקרבו למעיין של מים חיים לחיי נצח.“
15”באמת?“ קראה האישה בהתפעלות. ”אנא, תן לי מן המים האלה, כדי שלא אצמא יותר לעולם, ולא אצטרך ללכת את הדרך הארוכה הזאת לשאוב מים.“
16”ברצון“, אמר ישוע. ”לכי קראי לבעלך, ושובו אלי שניכם.“
17”אולם אין לי בעל“, השיבה האישה.
”נכון הדבר“, אמר ישוע. 18”כי חמישה בעלים היו לך, והגבר שאתו את חיה עכשיו אינו בעלך!“
19”אדוני,“ קראה האישה בתימהון הולך וגובר, ”אני רואה שאתה נביא! 20אולי תוכל לומר לי מדוע אתם, היהודים, עומדים על כך שירושלים היא המקום היחיד לעבודת האלוהים, בעוד שאנחנו, השומרונים, טוענים שאבותינו עבדו אותו בהר גריזים הזה?“
21-24”האמיני לי,“ השיב ישוע, ”המקום אינו חשוב! יבוא יום שלא תשתחוו לאלוהים כאן ולא בירושלים. חשוב לעבוד את האלוהים באמת ובתמים – מכל הלב ובהשראת רוח הקודש, כי זהו מה שאלוהים רוצה מאתנו. אלוהים הוא רוח, והמשתחווה לו צריך להשתחוות בהשראת רוח הקודש. אולם אתם, השומרונים, משתחווים בחוסר דעת כאשר אנחנו, היהודים, משתחווים למה שאנחנו יודעים. כי הישועה באה דרך היהודים.“
25”אני יודעת שהמשיח עומד לבוא, ושהוא יסביר לנו הכל“, אמרה האישה.
26”אני המדבר אליך, אני הוא!“ השיב ישוע. 27בינתיים חזרו תלמידיו של ישוע מהעיר, והתפלאו לראות אותו מדבר עם אישה, אך איש מהם לא העיר דבר ולא שאל שאלות. 28האישה השאירה את כדה ליד הבאר ומיהרה חזרה העירה. היא קראה לכולם בהתלהבות: 29”בואו לראות את האיש שסיפר לי את כל מה שעשיתי! אני חושבת שהוא המשיח!“ 30אנשים באו מהעיר אל הבאר כדי לראות אותו.
31לפני שהגיע אליהם ההמון האיצו התלמידים בישוע לאכול דבר מה.
32”יש לי מזון אחר שאינכם יודעים עליו“ השיב ישוע.
33”מי הביא לו אוכל?“ שאלו התלמידים איש את רעהו.
34”מאכלי הוא לעשות את רצון האלוהים אשר שלחני ולהשלים את עבודתו“, הסביר ישוע. 35”אתם באמת חושבים שמלאכת הקציר תחל רק בעוד ארבעה חודשים? הביטו סביבכם, הקמה כבר בשלה ומוכנה לקציר! 36הקוצרים יקבלו שכר טוב, והם יאספו קציר לחיי נצח כדי שגם הזורע וגם הקוצר ישמחו יחדיו. 37כך תתאמת האמרה: האחד זורע והשני קוצר. 38שלחתי אתכם לקצור את מה שלא זרעתם; אחרים עבדו וטרחו, ואתם קוצרים את פרי עמלם.“
39שומרונים רבים מהעיר האמינו שישוע הוא המשיח, כי האישה אמרה: ”הוא סיפר לי את כל מה שעשיתי!“
40-41הקהל הרב ביקש מישוע להאריך את שהותו אצלם, והוא נשאר שם יומיים נוספים. בזמן הקצר הזה האמינו בו עוד אנשים רבים לאחר ששמעו את דבריו. 42”הוא באמת מושיע העולם!“ אמרו השומרונים לאישה. ”עתה אנחנו מאמינים בו מפני ששמענו אותו בעצמנו, ולא רק משום הדברים שאת סיפרת לנו.“
43בתום שני ימי שהותו בשומרון הלך ישוע לגליל, 44למרות שאמר: ”הנביא זוכה לכבוד ולהערכה בכל מקום, מלבד בעיר מולדתו.“ 45ברם, אנשי הגליל התאספו בהמוניהם וקיבלו אותו בזרועות פתוחות, שכן היו בירושלים בחג הפסח וראו את הנפלאות שחולל.
46ישוע חזר לכפר־קנה שבגליל, היכן שחולל את נס היין. בכפר־נחום היה פקיד אחד בשירות־המלכותי, שבנו היה חולה מאוד. 47כששמע הפקיד שישוע עזב את יהודה ובא לגליל, הוא הלך לכפר־קנה לפגוש אותו, והתחנן לפניו שיבוא לרפא את בנו הגוסס. 48”אם לא תראו נסים ונפלאות לא תאמינו“, אמר ישוע.
49”אנא, אדוני, בוא מהר לפני שבני ימות“, התחנן הפקיד.
50”לך לביתך,“ הרגיע אותו ישוע. ”בנך חי ובריא!“
הפקיד האמין לדברי ישוע והלך לביתו. 51בדרך פגשו אותו משרתיו ובישרו לו שבנו הבריא.
52”באיזו שעה חל השינוי לטובה במצבו?“ שאל הפקיד.
”אתמול בשעה אחת בצהריים ירד חומו באופן פתאומי“, השיבו המשרתים.
53האב ידע כי בשעה זו בישר לו ישוע על החלמת בנו, והוא וכל בני־ביתו האמינו בישוע.
54זה היה הנס השני שחולל ישוע בגליל לאחר שובו מיהודה.
