拉撒路病死
1伯大尼村有个名叫拉撒路的人病倒了。伯大尼是玛丽亚和她姐姐玛大居住的村庄。 2就是这个玛丽亚后来用香膏抹主，又用自己的头发擦干祂的脚，患病的拉撒路是她的弟弟。 3她们姊妹两个托人去告诉耶稣，说：“主啊，你所爱的人病了！”
4耶稣听见后，说：“这病不会致命，而是为了上帝的荣耀，使祂的儿子借此得到荣耀。” 5耶稣一向爱玛大、玛丽亚和拉撒路， 6可是祂听到拉撒路有病的消息后，仍逗留了两天， 7然后才对门徒说：“我们去犹太吧！”
8门徒说：“老师，犹太人近来想拿石头打你，你还要去那里吗？”
9耶稣说：“白天不是有十二个小时吗？人在白天走路，不会跌倒，因为他看得见这世上的光。 10人在夜间走路，才会跌倒，因为没有光。” 11接着耶稣又说：“我们的朋友拉撒路已经睡了，我去叫醒他。”
12门徒说：“主啊，如果他睡了，肯定会好的。” 13其实耶稣是指他已经死了，门徒却以为他真的睡了。
14于是，耶稣清楚地对他们说：“拉撒路死了。 15为了你们的缘故，我很高兴自己不在那里，好叫你们信我。现在我们可以去了。” 16绰号“双胞胎”的多马对其他门徒说：“我们也去，好跟祂一块儿死吧。”
拉撒路死而复活
17耶稣到了伯大尼，得知拉撒路已经在坟墓里四天了。 18伯大尼离耶路撒冷不远，大约只有三公里的路， 19很多犹太人来看玛大和玛丽亚，为她们兄弟的事来安慰她们。
20玛大听说耶稣来了，就去迎接祂，玛丽亚却仍然坐在家里。 21玛大对耶稣说：“主啊，你如果早在这里，我弟弟就不会死了。 22就是现在我也知道你无论向上帝求什么，上帝必定赐给你。”
23耶稣说：“你弟弟必定复活。”
24玛大说：“我知道，在末日复活的时候，他必复活。”
25耶稣说：“我是复活，我是生命。信我的人虽然死了，也必复活。 26凡活着信我的人必永远不死。你相信吗？”
27玛大说：“主啊，我信！我相信你是来到世界的基督，是上帝的儿子。”
28玛大说完了，就回去悄悄地告诉她妹妹玛丽亚：“老师来了，祂叫你去。”
29玛丽亚听了，急忙起来到耶稣那里。 30那时，耶稣还没有进村子，仍在玛大迎接祂的地方。 31那些在家里安慰玛丽亚的犹太人，见她匆匆忙忙地跑了出去，以为她要去坟墓那里哭，就跟着出去。
32玛丽亚来到耶稣那里，俯伏在祂脚前说：“主啊，你如果早在这里，我弟弟就不会死了。”
33耶稣看见她和陪她来的犹太人都在哭，心中感动，十分难过， 34便问：“你们把他葬在哪里了？”
他们答道：“主啊，你来看。”
35耶稣哭了。
36犹太人说：“你看！祂多么爱拉撒路啊！”
37其中也有人说：“祂既然能医好瞎眼的人，难道不能叫这个人不死吗？”
38耶稣又十分感动地来到坟墓前。那坟墓是个洞，洞口堵着一块大石头。
39耶稣说：“把石头挪开。”
死者的姐姐玛大对祂说：“主啊，他死了四天了，已经臭了。”
40耶稣说：“我不是跟你说过，只要你信，就会看见上帝的荣耀吗？”
41于是，他们把石头挪开，耶稣望着天说：“父啊，我感谢你，因为你已垂听了我的祷告， 42我知道你常常垂听我的祷告。我这样说是为了周围站着的众人，好叫他们相信是你差了我来。”
43说完，就大声呼喊：“拉撒路，出来！” 44那死者就出来了，手脚都缠着布条，脸上也包着布。
耶稣对他们说：“给他解开，让他走！”
谋害耶稣
45许多来看玛丽亚的犹太人看见耶稣所行的事，就信了祂， 46但也有些人去见法利赛人，把耶稣所行的事告诉他们。 47祭司长和法利赛人便召开公会会议，说：“这人行了这么多神迹，我们该怎么办呢？ 48如果让祂这样继续下去，所有的人都会信祂，那时罗马人一定会来夺取我们的土地，掳掠我们的人民。”
49当年担任大祭司的该亚法对他们说：“你们什么都不懂！ 50你们没有认识到，祂一个人替众人死，而不是整个民族灭亡，对你们来说更好。” 51其实这句话不是出于他自己，只因那年他是大祭司，上帝借着他预言耶稣将要替犹太民族死。 52祂不单是要替犹太民族死，也要把散居在各处的上帝的儿女聚集在一起。
53从那天起，他们就计划要杀害耶稣， 54所以耶稣不再公开地在犹太人中间露面。祂离开伯大尼，前往靠近旷野的地方，到了以法莲城，就和门徒住下来。
55犹太人的逾越节快到了，有很多人从乡下上耶路撒冷，预备在过节前洁净自己。 56他们四处寻找耶稣，又彼此在圣殿里谈论：“你们怎么想？祂不会来过节吧？” 57当时祭司长和法利赛人早已下令，如果有人知道耶稣在哪里，就来报告，他们好去抓祂。
1-2איש בשם אלעזר, שגר בבית־עניה עם מרים ואחותה מרתא, חלה. אחותו מרים היא זו שמשחה את ישוע במרקחת יקרה וניגבה את רגליו בשערותיה. 3מרתא ומרים שלחו הודעה לישוע: ”אדוני, ידידך הטוב חולה מאוד.“
4כששמע ישוע את הדבר אמר: ”מחלה זאת לא תיגמר במוות, כי אם להביא כבוד לאלוהים. כי בן האלוהים יפואר באמצעות המחלה הזאת.“ 5ישוע אהב מאוד את מרתא, מרים ואלעזר. 6כאשר ישוע שמע שאלעזר חלה, התעכב יומיים 7ורק לאחר מכן אמר לתלמידיו: ”הבה נחזור ליהודה.“
8”אולם, רבי,“ קראו התלמידים במחאה, ”לפני ימים ספורים בלבד ניסו מנהיגי היהודים להרוג אותך, ועכשיו אתה חוזר לאותו מקום?“
9”בכל יום יש שתים־עשרה שעות אור, ובמשך השעות האלה יכול כל אחד ללכת בלי ליפול או להיכשל. 10מי שהולך בלילה ייכשל וימעד בגלל החשכה.“ 11ישוע המשיך: ”חברנו אלעזר ישן, אך אני הולך להעיר אותו.“
12-13ישוע התכוון לכך שאלעזר מת, אולם תלמידיו חשבו שאמר כי אלעזר ישן במנוחה, ולכן אמרו: ”אם אלעזר ישן שינה טובה הוא ודאי יבריא!“ 14”אלעזר מת“, אמר להם ישוע בפירוש. 15”אני שמח למענכם שלא הייתי שם, כדי שתלמדו להאמין. הבה נלך אליו.“
16תומא (הנקרא בשם חיבה ”התאום“) אמר לחבריו התלמידים: ”בואו נלך גם אנחנו כדי שנמות איתו.“
17בהגיעם לבית־עניה נאמר להם שאלעזר מת ושהוא קבור כבר ארבעה ימים. 18בית־עניה מרוחקת מירושלים רק כשלושה קילומטר, 19ויהודים רבים באו מירושלים לנחם את מרתא ומרים באבלן. 20כאשר שמעה מרתא שישוע היה בדרכו אליהן, הלכה לפגוש אותו, ואילו מרים נשארה בבית.
21”אדוני,“ אמרה מרתא לישוע, ”אילו היית כאן, אחי לא היה מת. 22אך עדיין לא מאוחר מדי, כי אני יודעת שכל מה שתבקש מאלוהים הוא ייתן לך.“
23”אחיך יקום לחיים“, הבטיח ישוע.
24”כן,“ אמרה מרתא, ”עם כל האחרים בתחיית המתים ביום האחרון.“
25אולם ישוע אמר לה: ”אני הוא התחייה והחיים. כל המאמין בי יחיה אפילו אם ימות. 26כל המאמין בי יחיה לנצח ולא ימות לעולם! האם את מאמינה לי?“
27”כן, אדוני,“ השיבה, ”אני מאמינה שאתה המשיח בן־האלוהים אשר לו חיכינו זמן רב.“
28כשסיימה מרתא לדבר עזבה את ישוע וחזרה למרים. מרתא קראה למרים בסתר ואמרה: ”המורה נמצא כאן; הוא רוצה לדבר איתך.“ 29מרים יצאה אליו מיד.
30ישוע נשאר עדיין מחוץ לכפר, במקום שבו פגשה אותו מרתא. 31היהודים שבאו לנחם את האבלות ראו את מרים עוזבת את הבית בחיפזון. הם חשבו שהיא הולכת לבכות על קבר אחיה, ולכן הלכו בעקבותיה.
32כאשר הגיעה מרים למקום הימצאו של ישוע, נפלה לרגליו וקראה בבכי: ”אדוני, אילו היית כאן, אחי לא היה מת.“ 33בכייה ובכי האבלים נגע ללבו של ישוע, וגם הוא התרגש ונאנח. 34”היכן קברתם אותו?“ שאל.
”בוא וראה“, ענו האנשים. 35ישוע בכה.
36”הם היו חברים טובים מאוד“, אמרו היהודים זה לזה. ”ראו עד כמה אהב אותו!“
37היו שאמרו: ”אם הוא ריפא את העיוור, האם לא היה יכול גם למנוע את מותו של אלעזר?“ 38ישוע שוב התרגש והלך אל קברו של אלעזר. הוא נקבר במערה שאבן גדולה חסמה את פיתחה.
39”הזיזו את האבן“, ביקש ישוע.
אולם מרתא, אחות המת, אמרה: ”אבל אדוני, הגופה ודאי מצחינה; הרי הוא קבור כבר ארבעה ימים!“
40”האם לא אמרתי לך שאם תאמיני תראי את גבורת האלוהים?“ שאל ישוע.
41האנשים הזיזו את האבן, וישוע נשא עיניו אל השמים וקרא: ”אבי, תודה לך על שאתה שומע אותי. 42אני יודע שאתה שומע אותי תמיד, אולם אמרתי זאת כדי שכל הנוכחים כאן יאמינו שאתה שלחת אותי.“ 43לאחר מכן הוא קרא בקול רם מאוד: ”אלעזר, צא החוצה!“ 44ואלעזר יצא החוצה עטוף עדיין בתכריכים. ”הסירו מעליו את התכריכים ותנו לו ללכת“, אמר ישוע.
45יהודים רבים מבין מנחמי מרים אשר חזו בנס האמינו בישוע. 46אולם היו שהלכו לפרושים וסיפרו להם את הדבר.
47הפרושים וראשי הכוהנים כינסו אסיפה כדי לדון במצב. ”איפה הוא ואיפה אנחנו?“ שאלו זה את זה במבוכה. ”האיש הזה באמת מחולל ניסים! 48אם לא נאסור אותו יאמין בו כל העם וילך אחריו, וזה יהיה סופנו, כי אז יבואו הרומאים ויסירו את בית המקדש ואת עמנו!“
49קייפא, הכהן הגדול באותה שנה, אמר להם: ”אינכם מבינים דבר! 50האינכם מבינים כי מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם, מאשר שכל העם ימות בעד אדם אחד? למה לסכן את העם?“
51קייפא לא אמר דברים אלה ביוזמתו, אלא בהשראת אלוהים, כי בהיותו הכהן הגדול של אותה שנה ניבא שישוע ימות בעד העם. 52ולא רק בעד העם, אלא גם כדי לקבץ ולאחד את כל בני־האלוהים באשר הם.
53מאותו יום ואילך תכננו מנהיגי היהודים להרוג את ישוע, 54ולכן הוא הפסיק להתהלך בגלוי באזור יהודה. הוא עזב את ירושלים והחליט ללכת לעיר אפרים שבגבול המדבר, שם נשאר עם תלמידיו.
55בהתקרב חג הפסח עלו לירושלים יהודים רבים מכל קצות הארץ, כדי להשתתף בטקס הטהרה שקדם לחג. 56הם רצו לראות את ישוע, ובעמדם בבית־המקדש שאלו איש את רעהו: ”מה דעתכם, האם יבוא לחג הפסח או לא?“ 57בינתיים הודיעו ראשי הכוהנים והפרושים בציבור, שכל הרואה את ישוע חייב לדווח להם על כך מיד, כדי שיוכלו לאסרו.
