Amplified Bible

Luke 5

The First Disciples

1Now it happened that while Jesus was standing by the Lake of Gennesaret (Sea of Galilee), with the people crowding all around Him and listening to the word of God; that He saw two boats lying at the edge of the lake, but the fishermen had gotten out of them and were washing their nets. He got into one of the boats, which was Simon’s, and asked him to put out a little distance from the shore. And He sat down and began teaching the crowds from the boat. When He had finished speaking, He said to Simon [Peter], “Put out into the deep water and lower your nets for a catch [of fish].” Simon replied, “Master, we worked hard all night [to the point of exhaustion] and caught nothing [in our nets], but at Your word I will [do as you say and] lower the nets [again].” When they had done this, they caught a great number of fish, and their nets were [at the point of] breaking; so they signaled to their partners in the other boat to come and help them. And they came and filled both of the boats [with fish], so that they began to sink. But when Simon Peter saw this, he fell down at Jesus’ knees, saying, “Go away from me, for I am a sinful man, O Lord!” For he and all his companions were completely astounded at the catch of fish which they had taken; 10 and so were James and John, sons of Zebedee, who were partners with Simon [Peter]. Jesus said to Simon, “Have no fear; from now on you will be catching men!” 11 After they had brought their boats to land, they left everything and [a]followed Him [becoming His disciples, believing and trusting in Him and following His example].

The Leper and the Paralytic

12 While Jesus was in one of the cities, there came a man covered with [an advanced case of] leprosy; and when he saw Jesus, he fell on his face and begged Him, saying, “Lord, if You are willing, You can make me clean and well.” 13 And Jesus reached out His hand and touched him, saying, “I am willing; be cleansed.” And immediately the leprosy left him. 14 Jesus ordered him to tell no one [that he might happen to meet], “But go and show yourself to the priest, and make an offering for your purification, just as Moses commanded, as a testimony (witness) to them [that this is a work of Messiah].” 15 But the news about Him was spreading farther, and large crowds kept gathering to hear Him and to be healed of their illnesses. 16 But Jesus Himself would often slip away to the wilderness and pray [in seclusion].

17 One day as He was teaching, there were Pharisees and teachers of the Law sitting there who had come from every village of Galilee and Judea and from Jerusalem. And the power of the Lord was present with Him to heal. 18 Some men came carrying on a stretcher a man who was paralyzed, and they tried to bring him in and lay him down in front of Jesus. 19 But finding no way to bring him in because of the crowd, they went up on the [b]roof [and removed some tiles to make an opening] and lowered him through the tiles with his stretcher, into the middle of the crowd, in front of Jesus. 20 When Jesus saw their [active] faith [springing from confidence in Him], He said, “Man, your sins are forgiven.” 21 The scribes and the Pharisees began to consider and question [the implications of what He had said], saying, “Who is this man who speaks blasphemies [by claiming the rights and prerogatives of God]? Who can forgive sins [that is, remove guilt, nullify sin’s penalty, and assign righteousness] except God alone?” 22 But Jesus, knowing their [hostile] thoughts, answered them, “Why are you questioning [these things] in your hearts? 23 Which is easier, to say, ‘Your sins are forgiven you,’ or to say, ‘Get up and walk’? 24 But, in order that you may know that the Son of Man (the Messiah) has authority and power on earth to forgive sins”—He said to the paralyzed man, “I say to you, get up, pick up your stretcher and go home.” 25 He immediately stood up before them, picked up his stretcher, and went home glorifying and praising God. 26 They were all astonished, and they began glorifying God; and they were filled with [reverential] fear and kept saying, “We have seen wonderful and incredible things today!”

Call of Levi (Matthew)

27 After this Jesus went out and noticed a tax collector named Levi (Matthew) sitting at the tax booth; and He said to him, “Follow Me [as My disciple, accepting Me as your Master and Teacher and walking the same path of life that I walk].” 28 And he left everything behind and got up and began to follow Jesus [as His disciple].

29 Levi (Matthew) gave a great banquet for Him at his house; and there was a large crowd of tax collectors and others who were reclining at the table with them. 30 The Pharisees and their scribes [seeing those with whom He was associating] began murmuring in discontent to His disciples, asking, “Why are you eating and drinking with the tax collectors and sinners [including non-observant Jews]?” 31 And Jesus replied to them, “It is not those who are healthy who need a physician, but [only] those who are sick. 32 I did not come to call the [self-proclaimed] righteous [who see no need to repent], but sinners to repentance [to change their old way of thinking, to turn from sin and to seek God and His righteousness].”

33 Then they said to Him, “The disciples of John [the Baptist] often practice fasting and offer prayers [of special petition], and so do the disciples of the Pharisees; but Yours eat and drink.” 34 Jesus said to them, “Can you make the wedding guests of the bridegroom fast while he is with them? 35 But days [for mourning] will come when the bridegroom is [forcefully] taken away from them. They will fast in those days.” 36 He also told them a parable: “No one tears a piece of cloth from a new garment and puts it on an old one; otherwise he will both tear the new, and the piece from the new will not match the old. 37 And no one puts new wine into old [c]wineskins; otherwise the new [fermenting] wine will [expand and] burst the skins and it will be spilled out, and the skins will be ruined. 38 But new wine must be put into fresh wineskins. 39 And no one, after drinking old wine, wishes for new; for he says, ‘The old is fine.’”

Notas al pie

  1. Luke 5:11 The concept of “follow” can represent three separate possibilities: (1) walking with Him (literally), that is merely being in His presence regardless of personal belief or commitment; (2) accepting and identifying with the salvation He offered; and (3) being identified with Him by being subject to the scorn and rejection of unbelievers because of personal belief and commitment to Him.
  2. Luke 5:19 The roof of a typical home was composed of clay tiles which were laid on a mat of branches and grass supported by wooden beams.
  3. Luke 5:37 See note Matt 9:17.

Habrit Hakhadasha/Haderekh

הבשורה על-פי לוקס 5

1יום אחד עמד ישוע על חוף הכינרת ובישר את דבר האלוהים. מספר הנוכחים הלך וגדל, עד שהם נדחפו ונדחקו אליו מכל צד. ישוע הבחין בשתי סירות ריקות שעגנו ליד החוף. בעלי הסירות, שהיו דייגים במקצועם, רחצו באותו זמן את רשתותיהם. ישוע עלה על אחת הסירות, שהייתה של שמעון, וביקש ממנו להרחיק מעט את הסירה מהחוף, כדי שיוכל לשבת בתוכה ולדבר אל הקהל.

לאחר שסיים ישוע לדבר אל הקהל, פנה אל שמעון ואמר: "השט את הסירה אל מים עמוקים והשלך את הרשתות כדי לדוג."

"רבי," השיב שמעון, "בלילה האחרון עבדנו קשה מאוד ולא תפסנו כלום. אולם אם אתה אומר לנו להשליך את הרשתות, נעשה כדברך."

הם השליכו את הרשתות לים, והפעם תפסו כל כך הרבה דגים עד שהרשתות היו כבדות מדי והחלו להיקרע! הם קראו לעזרתם את חבריהם שבסירה השנייה, ומילאו את שתי הסירות בדגים עד שכמעט טבעו!

כשראה שמעון פטרוס את הפלא הגדול, נפל על ברכיו לרגלי ישוע ואמר: "אדוני, עזוב אותי לנפשי, כי אני חוטא גדול מדי ואיני ראוי להיות במחיצתך." שמעון אמר דברים אלה משום שהוא וכל הנוכחים איתו, כולל שותפיו יעקב ויוחנן בני-זבדי, היו בתדהמה גדולה לנוכח השלל הבלתי רגיל.

"אל תפחד." אמר ישוע לשמעון. "מעתה ואילך תהיה דייג של בני אדם."

11 לאחר שהשיטו את הסירות לחוף עזבו הכול והלכו אחרי ישוע. 12 באחד הכפרים שבהם ביקר ישוע היה אדם נגוע בצרעת. בראותו את ישוע נפל האיש לרגליו והתחנן: "אדוני, אם רק תרצה תוכל לרפא אותי."

13 ישוע הושיט את ידו, נגע במצורע ואמר: "ודאי שאני רוצה. הירפא!" ומיד נעלמה הצרעת.

14 "אל תספר את הדבר לאיש!" ציווה עליו ישוע. "לך מיד אל הכהן והראה לו שנרפאת. אל תשכח לקחת איתך קרבן – כפי שציווה משה על המטוהרים מצרעת- כדי שכולם יראו שנרפאת." 15 בכל זאת התפשטו השמועות על גבורתו של ישוע במהירות רבה, ואנשים רבים באו להקשיב לדבריו ולהירפא ממחלותיהם. 16 אף-על-פי-כן התחמק מהם ישוע לעיתים קרובות והלך למקומות מבודדים כדי להתפלל.

17 יום אחד, כשלימד ישוע כמנהגו, התקבצו סביבו בין השאר גם פרושים וסופרים שבאו מכפרי הגליל, מיהודה ומירושלים, וה' העניק לו גבורה גדולה לרפא את החולים.

18 כעבור זמן קצר הופיעו מספר אנשים שנשאו חולה משותק על אלונקה. הם רצו להביא את החולה לפני ישוע, 19 אולם בשל הצפיפות הרבה לא הצליחו לפלס דרך אל תוך הבית. נושאי האלונקה לא נואשו; הם עלו על גג הבית, עקרו כמה רעפים ממקומם והורידו את האלונקה מהגג אל אמצע החדר- לרגלי ישוע.

20 כשראה ישוע את אמונתם הגדולה אמר לאיש המשותק: "ידידי, נסלחו לך חטאיך!"

21 "למי הוא חושב את עצמו?" שאלו הפרושים והסופרים בלבם. "הוא מחלל את שם האלוהים, רק אלוהים יכול לסלוח חטאים!" 22 ישוע הבין את מחשבותיהם ולכן השיב להם: "מדוע אתם חושבים שאני מחלל את שם אלוהים? 23 מה לדעתכם קל יותר, לומר 'נסלחו לך חטאיך', או 'קום והתהלך'? 24 אני אוכיח לכם כי לבן-האדם יש בארץ סמכות מלאה לסלוח חטאים!" ישוע פנה אל האיש המשותק ופקד עליו: "קום! קפל את האלונקה שלך ולך הביתה."

25 מיד קפץ האיש על רגליו לנגד עיניהם, קיפל את האלונקה שלו והלך לביתו כשהוא מהלל את האלוהים. 26 כל הנוכחים נדהמו. "היום ראינו פלא גדול," אמרו ביראה והללו את האלוהים. 27 לאחר מכן יצא ישוע מהעיר ופגש בדרך גובה-מכס אחד, לוי שמו, יושב בשער בית-המכס.

"בוא והיה תלמיד שלי," אמר לו ישוע. 28 לוי קם על רגליו, עזב הכול מאחוריו והלך אחרי ישוע.

29 ערב אחד הכין לוי ארוחה חגיגית לכבוד ישוע והזמין גובי-מכס מהעבודה, ידידים, שכנים וקרובים.

30 אולם הדבר לא מצא-חן בעיני הסופרים והפרושים, אשר התלוננו באוזני תלמידיו של ישוע: "איך הוא יכול לאכול ולשתות בחברת החוטאים האלה?" 31 "החולים הם הזקוקים לרופא, לא הבריאים!" השיב להם ישוע. 32 "לא באתי לקרוא לצדיקים לחזור בתשובה, כי אם לחוטאים."

33 הם המשיכו להתלונן ואמרו: "תלמידי יוחנן המטביל צמים לעיתים קרובות ומתפללים, וגם הפרושים נוהגים כך. מדוע אין תלמידיך צמים?" 34 "האם אנשים שמחים צמים?" השיב ישוע. "האם אורחים המוזמנים לחתונה צמים בחגיגת החתן? 35 אולם יבוא יום שהחתן יילקח מהם ואז יצומו."

36 ישוע סיפר להם את המשל הבא: "איש אינו קורע חולצה חדשה כדי לתפור ממנה טלאי על חולצה ישנה. מי שעושה כך לא זו בלבד שהוא מקלקל את החולצה החדשה, אלא שגם אינו יכול ליהנות מהחולצה הישנה, כי הטלאי אינו מתאים.

37 "איש אינו שם יין חדש בחביות ישנות ורקובות, מפני שהיין החדש יבקע את החביות, וכך היין יישפך והחביות תיהרסנה. 38 יין חדש יש לשים בחביות חדשות. 39 אדם הרגיל לשתות יין ישן אינו חפץ לשנות את מנהגו ולשתות יין חדש. 'היין הישן מוצא-חן בעיני,' הוא יאמר, ולא ירצה אפילו לטעום מהיין החדש."